בצהרים הגעתי לביה"ס. החניתי את האוטו , עברתי את מגרש הכדורסל

ונכנסתי. אני גדול עכשיו ואני לא מכיר אף אחד אבל אני שם ואני
הולך ובינתיים הכל בסדר. נערות במסדרון מסתכלות עלי , הן לא
מכירות אותי.
אני נכנס לכיתה .שורות של כיסאות מסודרות -והנה המקום שלי:    
  בדיוק במרכז. ישבתי.
השורות מתמלאות בתלמידים ,כל אחד במקום שלו. המורה מגיע , כולו
חדור אמונה בצדקתו. מעולם לא ראיתי נחישות שכזו. הוא מחליט על
חושך בכיתה , שולט באור דרך מקרן שקופיות. אני לא יודע מה שהוא
אומר.
אני שם , מכוון אליו , ואני לא יודע מה שהוא אומר.
בינתיים לכיתה נכנסים שלושה אנשים. לבושים בהידור , פניהם
חתומות , הם מתיישבים בשורה האחרונה. על מה לעזאזל מדבר
המורה?
משום מה אני מסתובב ומביט באורחים החדשים.
מי זה זה באמצע? חושב שאני מכיר אותו . לא יודע מאיפה.
אני מסתובב חזרה אל הלוח . על המקרן מראיינים את סבתא שלי
בנוגע למלחמה. היא כבר סיפרה לי את הסיפור הזה כשהייתי קטן .
לא חשבתי שאני זוכר.
אני מסתובב חזרה אל האיש הזה , האמצעי. פתאום אני יודע- בכיתה
י' הוא היה זקן ואני עזרתי לו להיכנס למעלית. פה בביה"ס. נו
טוב.
באותו רגע פניו משתנים. מה הוא מחייך?
האמצעי הזה מקבל לפתע טפיחות על השכם משני שכניו, אותם לא
ראיתי בחיים. מה זה באמצע השיעור?
הם קמים והולכים, כולם חיוכים ולחיצות ידיים. אחד האחרים  שואל
את האמצעי ביציאה מהכיתה: ואת מה שהיה בכיתה ח' הוא לא זכר,
אה?
והם יוצאים. ואני לא יודע למי הם שייכים. אולי לי?
עכשיו אני ממש רוצה לדעת. אני מנסה לקום ולא מצליח.
בראש שלי אני שומע את האיש האמצעי הזה אומר:
"אמרתי לך
אמרתי לך
אמרתי לך"