אני אוהב את היי פייב.
יש לי חדר ועל  הקירות תלויים המון פוסטרים שלהם.
בעיקר של אמיר.
כי יש לו שיער שחור ויפה ופנים של בובה.
כל בוקר אני קם ושומע את הדיסק הראשון שלהם
ואומר לעצמי: "אח, כמה שאני אוהב את היי פייב!".
אחר כך אני קם מהמיטה והולך לשתות קפה עם הכוס
של היי פייב שלי, התמונה הזאת שהם לבושים בבגדים צבעוניים.
אחרי זה אני הולך לעבודה ושומע את היי פייב בווקמן כל היום.
אחרי זה אני חוזר הביתה ושומע את היי פייב עד שאני הולך
לישון.

ב26.1.2000 היי פייב התפרקו. אני מאמין שזאת קונספירציה של
הממשלה. מבחינתי אני שומע את היי פייב. אני אוהב את היי פייב.
הם רק עשו הפסקה.

אתמול שמעתי את חמסה. זה קצת דומה רק שזה בנות.
אני לא אוהב שהן ככה עושות. אמיר רוקד יותר יפה.
אני הולך לראות את אמיר עכשיו בהצגה החדשה שלו. הוא ברווז שם.
היתה תמונה בעיתון. גזרתי אותה ותליתי לי על מעל המראה
באמבטיה.
בשעה שמונה זה יתחיל. אני עוד לא מוכן. אני מתרגש.

היום בלילה אני אגש לאמיר ואבקש ממנו חתימה. על הכוס עם התמונה
שלי. ואז אני אראה לדורון והוא בטוח יקנא. אבל קצת. הוא יותר
אוהב את מייקל. הוא בכלל לא מבין בזה, הוא כולה מעריץ אותם שנה
וחצי, ואני מאז שהם התחילו.

אחרי ההופעה ניגשתי לאמיר וביקשתי ממנו לחתום לי על הכוס. הוא
שאל למי זה ואמרתי שזה לי ואז הוא צחק ואמר ש"בסדר". "מה אתה
ילד קטן?" אני לא הבנתי מה הוא רוצה ואמרתי לו שיחתום לי כי יש
לי את כל הפוסטרים שלו בבית והספל יהיה יותר יפה עם החתימה שלו
והוא אמר שזה מצחיק אותו לחתום לי. "למה אתה לא רוצה לחתום
לי?"
"א..א..אני.. בסדר. אני אחתום". הוא חתם לי על הכוס. העט קצת
נמרחה אבל זה לא היה חשוב. אמיר חתם לי. אחר כך הוא הלך.
"אדיוט" סינן.

כשהגעתי הביתה התיישבתי על הספה ופתחתי את הטלוויזיה. היה את
מרקו בטלוויזיה. קצת ראיתי כי אני אוהב את מרקו. אחר כך נגמרה
הסידרה, אז קמתי ועשיתי תה. היה לי טלפון והרמתי, ואמא שלי
שאלה אותי מה שלומי. אמרתי שבסדר וסגרתי. התיישבתי שוב על
הספה.
ובכיתי עד הבוקר.