[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









פרק מתוך הרומן "מובינג"
http://www.moving-book.com


חותכים את מנהטן בבוקר, ממערב למזרח. ניו יורק מתעוררת לעוד
שבוע, וברדיו הווארד סטרן עם ה-YEAH BABY! וה-OH BEHAVE! שהוא
לקח מאוסטין פאוורס ומשמיע בתדירות של פעם בחצי דקה. הערפל
בתוך הראש ועל פני העיר מתחיל להתפזר. ג'ונסי עם יד אחת על
ההגה, ביד ימין קרטון מיץ טרופיקנה בטעם תפוז-בננה. את איזי,
רק קפה והווארד סטרן יהפכו מאדם ישן לאדם ער.
YEAH BABY!. גם שלומי איתם. כואב לו הגב. הווארד סטרן מדבר על
טיטאניק ועל ליאונרדו דיקפריו. מישהו ראה את דיקפריו בווילג',
בבמבו קלאב. ג'ונסי אומר, "במבו קלאב? מעניין אם הוא שווה
משהו." שלומי אומר, "בטח שווה, שווה גיהנום. כדאי לך ללכת. מי
שנכנס לשם, ישר לגיהנום."
ג'ונסי צוחק. הוא אומר, "יש עבודה קטנה. משרד בחמישית ו-44,
חיים הבטיח שנצא משם תוך שעה. צ'יק צ'ק. עבודה קלה."
הם בחוץ - אחרי ארבע שעות של זיעה וקללות. עבודה מסובכת. ארבעה
דסקים כבדים שלא עברו באף דלת. הם היו צריכים לפרק דלתות,
להרים, לסובב, להוריד, לעבוד עם כמה דאלים במקביל, הכול עם
פסקול הקללות העצבני של ג'ונסי. "צ'יק צ'ק. כוס אמא של חיים,"
ג'ונסי אמר כשהם חיכו למעלית השירות. שלומי אמר, "הפאקין
אידיוט הזה." הוא ניגב את הזיעה עם השרוול האפור של הסווטשרט.

בנייני משרדים בניו יורק הם עולמות שלמים. מבחוץ זה נראה פשוט.
בניין, לובי, מעליות יפות, משרדים. לא משהו שאתה מקדיש לו
מחשבה. אבל מאחורי הקלעים יש התרחשות אחרת. עשרות אנשים, מערכת
מסועפת של מסדרונות ומעליות שירות, מאות סחורות שנפרקות
ונאספות בכל יום, מערכת פינוי זבל ונייר מתוחכמת. תכפילו את זה
באלפי הבניינים במנהטן, ותקבלו עולם שלם סמוי מהעין, העולם
האחורי של ניו יורק. לא העולם האחורי של הלילה, של הסמים
והזונות והחיים הנמוכים. זה העולם האחורי של היום, של העבודה.
בכל פעם שאתה נכנס לעבוד בבניין, אתה לומד את המפה שלו.
הדורמנים, אנשי הביטחון, אנשי הזבל, מגרסות הנייר, מפעילי
מעליות השירות.
ככל שהבניין גבוה יותר, כך המערכת גדולה, מתוחכמת ומסועפת
יותר. בגורדי השחקים של וול סטריט - הבניינים של עשרות הקומות
- העולמות הסמויים מהעין הכי מפותחים. יש בהם סיפוני שירות
שיכולים לקלוט כמה משאיות חונות בבת אחת; הצוות כולל את האחראי
על כיוון המשאיות, את מי שרושם את המשאיות ואת הסחורות שנכנסות
ויוצאות; את האחראים על הנייר והזבל, ועוד עשרות בעלי תפקידים.

בבניינים האלה יש מסדרונות אחוריים, מצופים לינוליאום, לתנועה
חלקה של הדאלים והעגלות. יש בהם חדרי מגרסה וזבל שעובדים מסביב
לשעון. ומעליות סרוויס - המעליות המכוערות, הערומות, של הסבלים
ואנשי המקצוע. אלה לא המעליות המרופדות עם המראות המצוחצחות
בצד הקדמי של הבניין, של האנשים עם החליפות.
כשאתה תגיע עם המשאית שלך לפרוק בבניין כזה, אתה תראה
במסדרונות האחוריים שלו עשרות אנשים לבושי סרבלים, שקים,
סחורות נכנסות ויוצאות ללא הפסקה. אתה תראה את הגלגלים הקטנים
שגורמים לבניין הזה לזוז. אחרי כמה חודשים בעבודה, אתה תתחיל
להכיר את המקומות ואת האנשים. תדע מי חשוב ואל מי כדאי להתחנף,
תזהה פרצופים מוכרים בסרבלים מוכרים, שנתקלת בהם בעבר, בבניין
הזה או באחר, תתחיל ללמוד את המסלולים החשובים, את הבליטות
במסדרונות שרצוי להתחמק מהם, את כיווני הדלתות, את המעלית
המסוימת שנוסעת מהר יותר, את הריח של הניקיון המעורב בריח
הזיעה של האנשים העובדים. אתה תלמד לאהוב אותו. אותו ואת
אווירת הכבוד שבין הפועלים - עוזרים כשצריך, מושיטים יד עם
קופסה או דאלי כבדים במיוחד.
מובר שיעבוד בניו יורק כמה שנים יכיר את האתרים, הברים,
המסעדות והפינות בסנטרל פארק פחות מתושב מקומי. אבל הוא יכיר
את הצד האחורי שלה טוב יותר מכל מקומי שחי בה עשרות שנים. מובר
כזה ידע, למשל, שגורדי השחקים החדשים נבנו מתוך מחשבה על
הסרוויס, עם מסדרונות מרווחים ומעליות מהירות, וכניסות מיוחדות
למשאיות. אבל למעלה, במידטאון ובאפטאון, בבניינים הישנים יותר
שצמחו לגובה עם השנים, יש חרא של סרוויסים. כמו הבניין ב-44 על
החמישית.
קודם כול, אין מקום להחנות את המשאית, אז עושים דאבל פרקינג,
והדורמן מתעצבן, והפסדת עובד שנשאר במשאית. שנית, מעלית
הסרוויס - כשאיזי ראה אותה הוא שאל בהלם, "מה זה?" וג'ונסי
סינן "כוס אמ-אמו, איזה סרוויס עגבניות" - כדי להגיע אליה צריך
להיכנס בכניסה הראשית, לרדת קומה במדרגות אפופות אדים מהמטבח
של המסעדה הסינית הצמודה, ואז לעבור במסדרונות צרים עד הצד
האחורי של הבניין, שם נמצאת המעלית, במלוא צ'יקמוקה, עם שני
הכפתורים, אדום לעצירה וירוק לנסיעה, והסיני הזקן שמפעיל אותה.
נסו לעשות את כל הסיבוב הזה עם ארבעה דסקים כבדים במיוחד ועוד
כמה רהיטים וקופסאות, ותבינו מה חושבים על חיים כשהוא אומר,
"עבודה קלה, צ'יק צ'ק, אתם יוצאים משם תוך שעה."
היכולת לאתר את האדם החזק בבניין, וליצור איתו קשר טוב, היא
קריטית לעבודה יעילה ולחיסכון בזמן. החלטה של מפעיל מעלית
השירות לחבב פועל אחד על פני האחר ולתת לו עדיפות בתור למעלית,
יכולה לחרוץ את גורל היום של אותם פועלים. לג'ונסי יש את
היכולת הזאת בדם. כשהוא הגיע למעלית, הוא נתן לסיני הזקן כאפה
עם היד הגדולה שלו, חייך ואמר, "הרבה זמן לא ראיתי אותך." אחר
כך הוא דיבר איתו על הבוס הגדול של הבניין, ועל בחורות, ועל
אוכל. איזי כבר לא ידע על מה, אבל הוא ידע שהסיני מחייך ונותן
להם עדיפות בתור.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לדוד שלי יש
חנות של נעליים
וספרים.
קוראים לה אינעל
אבוק.


אחד שמתקשה לבוא
בפואנטה


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/3/03 22:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אסף גברון

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה