New Stage - Go To Main Page


לפני הבר מצווה, אבא לקח אותי לבית כנסת "יוסף" שממוקם ליד
הבית, כי זה היה בית הכנסת היחידי שהכרנו בשכונה וגם בגלל
שתמיד ביום כיפור, הלכנו לשם לבדוק מה העניינים. כשהגענו לבית
הכנסת שאלנו את השמש הגיבן של בית הכנסת, אצל מי מבררים אם
אפשר לעלות אצלם לתורה בבר מצווה, אז השמש שלח אותנו לדבר עם
איזה אחד שקוראים לו יוסף. הלכנו למשרד של בית הכנסת, הדלת
הייתה חצי פתוחה וראינו איש שמן, גרוטסקי ומבוגר, בעל משקפיי
ראייה ענקיות, מעיין באיזה ספר קטן וממלמל לעצמו. דפקנו על
הדלת בשקט ואבא שאל אותו אם קוראים לו יוסף. האיש הנהן בראשו
לחיוב והמשיך למלמל לעצמו. זה נראה לי אז מאוד מוזר, בגלל
שבכיתה גימל, כשקראתי בקול רם בכיתה, המורה העיפה לי סטירה
מצלצלת בלחי ואמרה לי שילדים גדולים צריכים לקרוא בלב.

יוסף בדק איתנו את התאריך של הבר מצווה ואמר לנו שיש מקום פנוי
באותו יום, אבל התנאי של בית הכנסת, זה ללמוד איתו יהדות פעם
בשבוע עד לבר מצווה. אבא, שרצה כבר לומר את המשפט, המיוחל
"ברוך שפטרני מעונשו של זה", הסתכל עלי במבט מרחם וסיכם עם
יוסף, שאני אבוא פעם בשבוע עד הבר מצווה ללמוד יהדות. אבא
"דחף" ליוסף כמה שטרות לכיס, שניהם הסתכלו עלי ואני הנהנתי
בחוסר רצון מוחלט להסכמה.

בתחילה, השיעורים היו נחמדים, כי יוסף הראה לי כל מיני דברים
נחמדים שם בספר התנ"ך וניסה להוכיח לי,  שאפשר לראות בכתובים,
שהכל כבר ידוע עוד מאז, מהשואה ועד מלחמת המפרץ. רציתי לשאול
את יוסף, אם כתוב מתי אני אאבד את הבתולים שלי, אבל התביישתי,
כי לא ידעתי איך הוא יגיב לנושא. למרות שיוסף היה בן אדם מאד
מבוגר, הוא היה שחקן טניס מצוין ולפעמים הוא לקח אותי למרכז
הטניס, שנמצא בשכונת גונן בירושלים, לשחק איתו. אימא לא הייתה
מרוצה בכלל מכל עניין הפינוקים הזה ואמרה לי שאני אזהר מהאיש
הזה.

יוסף סיפר לי, שבעבר היה לו תלמיד שקראו לו איציק ואיציק חזר
בתשובה אחרי הבר מצווה והוא חושב שגם אני צריך לעשות את המהלך
הזה, כי זה יהיה הכי טוב בשבילי, הסברתי לו שאני לא מעוניין.
מפגישה לפגישה השיעורים הפכו לפחות ופחות מעניינים ויוסף נהפך
ליותר ויותר תוקפן, בגלל שכל פעם הוא הזכיר לי את איציק ואני
התעצבנתי, כי לא רציתי להיות ילד דתי. יום אחד הכול התפוצץ,
יוסף התעצבן עלי כי למרות שהוא תמיד נתן לי ממתקים, עוגות, מיץ
פטל, לקח אותי לשחק טניס והבטיח שבדרך שלו יהיה לי הכי כיף, לא
התקדמתי בקו שלו. ערב אחד שאלתי את יוסף אם גם לאדם וחווה היה
טבור כמו לי, לו ולאיציק. במקום תשובה להתחכמות ראיתי איך בן
רגע כל פניו הפכו לאדומים, הוורידים ברקתו פמפמו ללא הפסק
ויכולתי גם להישבע, שאפילו יצא לו עשן לבן וסמיך מהאוזניים, עד
שהן הפכו לקרניים קטנות ואדומות. נדמה לי שהמזלג שהייתה בידו
הפכה לקלשון ממש כמו של השטן. הוא פנה אלי ואמר לי "אלון, אתה
יותר גרוע מהיטלר". חשבתי לעצמי שזה לא יפה בכלל שהוא אמר ככה,
אז שאלתי אותו למה הוא אומר כזה דבר נורא, אז הוא אמר שהיטלר
לא היה יהודי ושנא יהודים וזה יענו לגיטימי ואני, למרות היותי
יהודי אני שונא את היהדות ולא הולך בדרכו של השם. נפגעתי נורא.
לרגע חשבתי להפוך עליו את השולחן עם העוגות והפטל, או לפחות
לתקוע לו את הקלשון בתחת, אבל החלטתי פשוט לקום ללכת ולא לעשות
כלום.

בדרך הביתה בכיתי, כי נורא נעלבתי מיוסף וכשהגעתי הביתה סיפרתי
לאימא את כל הסיפור ואמרתי לה,  שיותר אני לא הולך לשיעורי
היהדות עם יוסף. אימא הסכימה איתי, שיוסף ממש יצא טמבל ושאין
יותר צורך,  שאני אלך ללמוד אצלו יהדות. אני יודע שיום הדין
מתישהו יבוא, בגלל ששמעתי מקולות ראשי שאלוהים בעצמו שמע
איכשהו על המקרה והתעצבן נורא, הבנתי שפניו הפכו אדומות, עשן
סמיך יצא מאוזניו ובמקומן צמחו להן שתי קרניים קטנות. מבחינתי
עשיתי טוב, שלא הפכתי על יוסף את השולחן עם הפטל, כי אולי
עכשיו הוא יקבל מהשטן את המזלג בתחת.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 3/3/03 16:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלון תמיר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה