עוד אחד לזכרה של מיכל, שהשפעתה על חיי הייתה גדולה משידעתי.

היא באה אליי בחלומי,
אמרה לי, "מה לך, ילדה?"
פקחה עיניים גדולות,
חייכה חיוך רחב,
והכל שוב היה בסדר.
"לאן הלכת?" שאלתי.
היא הוציאה מברשת קטנה,
מחליקה את נוצות כנפה הלבן,
מדברת מבלי להגיד מילה,
"אני כאן. תמיד הייתי כאן."
רציתי לדעת עוד,
אבל היא נעלמה.

את לעולם לא תיעלמי, מיכל.
את כאן. תמיד תהיי כאן.