והנה עובר לו עוד ערב חג
והזמן עוד יום נוסף הרג
ומה איתי ואיתך?
הדמעות זורמות,זה לא מוזר כל כך?!?
בין עצב ושימחה כבר לא מבדיל
והאושר מאחר כרגיל
ומה אפשר לעשות
באהבה שגובה כל כך הרבה קורבנות
עוד משהו קטן בים של צרות.

ואפילו קשה לך להיתקשר
שלא לדבר על סתם לשבת ולתקשר
בחדר שלי השקט עליי נאנס
ובטוח בפנים שלך כבר נימאס
מחליפה שינאה באהבה
ומשחקת בלהיות ילדה שמחה
זה כמו לבכות ולומר שזו זיעה
מאמינה שזה לא עובד,ואין כבר כוח להיתמודד
עם מצב ששום קנה מידה לא מודד

והנה ששנינו שוכבים סתם במיטה
ומגלים עד כמה שהקרע גדול בשמיכה
ששנינו בה מנסים להיתכסות
וכל העצב שנישפך,את זה לא ניתן לכסות
כל כך רוצה לקום וללכת
אבל המוח מת והלב אומר אחרת
        כל כך רוצה לקום וללכת
            אבל המוח מת והלב אומר אחרת!