פרווף... פרווף... פרווף..."אוו פאקינג שיט!"
הוא התעורר בפתאומיות מהתנודות במשאית שלו, כשגלגליה עלו מכשול
בכביש. הוא מיד האט ועצר אותה, באמצע הכביש. גם ככה אף אחד לא
נוסע באזור הזה, חשב. מיד כאשר ירד מן המשאית החל להזיע. חום
בלתי נסבל.
הוא פסע לעבר אחורי המשאית. על הכביש שכב זקן קטן ומזוקן,
ולידו, על שולי הכביש, שמשיה פתוחה, מכסה את גופו בצל.
הוא התקרב עליו בבהלה. הזקן שכב שם, שכב ונחר.
"וואט דה פאק??"
"היי, אתה?! היי??" הוא קרא אל עבר הזקן.
הזקן הקטן והמזוקן הרים ראשו לאט, פתח את עיניו והתמתח... הוא
קם משנתו. "הו, שלום לך, איש צעיר!" בירך את נהג המשאית.
"היי? לא פגעתי בך? אני שמעתי רעש" שאל הנהג.
"כנראה שפגעת בי, איש צעיר" השיב לו הזקן.
"אתה בסדר??" שאל הנהג בתדהמה.
"כן, אני מרגיש מצויין. ישנתי מצויין." ענה לו הזקן.
"אה... אוקיי" הנהג קימט מצחו ופסע בחזרה לעבר המשאית. בחצי
הדרך הוא הסתובב שוב. הזקן עוד שכב שם.
"וואט דה פאק?" הוא סינן לעצמו. הוא ניגב את הזיעה וחזר לזקן.
"תגיד, אתה בטוח שהכל בסדר?" שאל אותו.
"אני משוכנע בכך" השיב לו הזקן.
הנהג בהה בו.
"תגיד... איך זה ש... ש... לא נפגעת? ומה פתאום ישנת באמצע
הכביש?"
"אה, שאלה מצויינת... אני אוהב לישון כאן. כל כך שקט כאן,
והכביש חם ונעים. פעם באמת הפריעו לי מכוניות ומשאיות, אז
פיתחתי חוסן גופני והיום כולם עולים עלי ואני אפילו לא
מתעורר."
"מה אתה אומר? ...לא התכוונתי להפריע... אתה יודע... פשוט
נרדמתי ו- "
"נרדמת?" הזקן קטע אותו.
"כן, אתה מבין - "
"מדוע אינך עוצר וישן?" אמר הזקן בעודו מתרומם ממקומו.
"אין לי תא במשאית, אני ישן במלונות. בדרך כלל אני לא מקבל
נסיעות ארוכות כל כך..."
"מדוע שלא תשן כאן?" אמר הזקן וסימן את רחבת הכביש שלידו.
"אה... אני לא... מה אם יעברו מכוניות?"
"ובכן, לפי הסטטיסטיקה עוברת כאן מכונית כל שלוש שעות. אתה
עברת לא מזמן, ולכן יש לך המון זמן לישון! אני אעיר אותך
בזמן!" הזקן אמר. על פניו חיוך רחב.
"אה... אתה בטוח?"
הזקן סימן לו בחיוב וסידר לו את השמשיה. הנהג התיישב, הרגיש את
האספלט בהיסוס ולאט נשכב. לא הרבה פחות נוח מהחור שהוא מקבל
בלאס ואגס, חשב. הוא רק יישן שעה שעתיים, ויהיה שוב מוכן
לדרך.
הוא נרדם במהרה.
