ע. יקירי,

כמו תמיד ידעת שתצטרך לגרד אותי מהרצפה.
השארת לי את המחשב, עם קפוצ'ינו וטבעת והלכת למשמרת (איך אתה
יכול לעבוד שש עשרה שעות?).
אני יושבת כאן בוכה והמומה.
בכלל אין לי מושג מה אני אמורה להגיד לך. אפילו לא אמרתי לך
עדיין שאני אוהבת אותך. ואני אוהבת.
גם הדירה שכביכול אנחנו חולקים היא לא עובדה מדוייקת.
יש את הדירה שלי בתל אביב, והדירה של ההורים שלך בירושלים,
ואנחנו נעים ביניהם לפי התורנויות בעבודה.
ע. (גם השם שלך נשאר במערכת) אני אוהבת אותך. אבל אני לא יכולה
להתחתן איתך. אפילו בשבילינו זה יותר מדי מהר.
אתה נהדר עבורי, אתה תמיד שם שאני צריכה ואתה שומר עליי
וכאמור- מגרד אותי מהרצפה כשצריך (ותמיד צריך) אבל אני חושבת
שלא כדאי עכשיו להתחתן.
אני מצטערת ואוהבת אותך.
בבקשה תבין אותי.

                                                     י.
שאוהבת