קפטין ואלקר / ניצני הבגידה |
תני לי יד, ובואי.
לאן הולכים? את כבר תראי, בואי.
שממה מדברית בעמק הנפשות, ים מחשבות מרוקן.
אבן ענקית תקועה באמדה, כן זהו ליבי.
קפוא או מוקפא, תתני בה מכה,
מצחיק, לא הרגשתי כלום.
עץ עירום, לא עלה ולא טחב, כן זהו מוחי.
פרחי טפילים, ניצני הבגידה,
ותראי, הנה תמונה.
תתרקבי, זה מוכר?
בואי איתי, הפעתה,
זאת לא מראה, זאת פשוט את,
מה קרה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|