ושוב אין הרגשה, עינים ריקות ולב מתרוקן ומחשבות שרצות על
כלום.
בלי סימפטיה, בלי אהדה, בלי חיבה, בלי אהבה.
בלי ריחוק, בלי מחיקה, בלי זכרונת, בלי שנאה.
כלום.
ברגעים של חלושה
מתחילה מתקפה
חציי השלכת
או דמעה שהתיבשה
מלאכית מגן עדן
על רכבת לגיהנום
הכל ניהיה מובן פתאום
כלום, כלום, כלום, כלום, כולם.
כלום, כלום, כלום, כלום, כולם.
על חצי הדף אצייר לי אסיר
ובחצי השני שד
בינהם פיה עם כנפי תכלת
ומסביב אפחד
עין דומעת שהפכה לחיוך
חדר סגור, מקובץ, וצפוף
ילדה הבוכה על שמיכה בחוף הים
ושלד שצוחק צחוק מרושע על כולם
כלום, כלום, כלום, כלום, כולם.
כלום, כלום, כלום, כלום, כולם.
ושוב צועד אחורה, על שביל בעיגולים, לא משנה לאיזה כיוון,
היעדים לא משתנים.
בלי התקדמות, בלי חזרה, בלי שינוים, בלי שום קרבה.
בלי סטייה, בלי נשמה, אין סוף לדרך, אין סוף למחשבה.
כלום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.