כמה עוד אפשר, כמה אפשר לחכות עד שהיא תגיד כן, אני לא מסתכל
החוצה כי העולם לא הפסיק להסתכל עליי, אני רוצה לדבר איתם,
להסביר, אני לא אותו אדם, אני שונה, אני רוצה ללכת הביתה אבל
הם לא מרשים, כמה עוד אצטרך לסבול, כמה עוד אצטרך לשקר, עד
שהיא תגיע, ותציל אותי מהם, אני לא יודע איך אגיד לה, איך אגיד
לה שאני אוהב אותה, כי אני בעצם לא אוהב את עצמי, אני הסיוט של
עצמי מונח בתוך קופסא ופוחד להיפתח.
רגע של חום עובר עליי, אני מרגיש את קרני האור שפורצים מהחור
הקטן שיש בתקרה, וכך אני מקווה שזה יהיה, החיבוק שלה, שהיא
תפרוס את ידיה, תיקח אותי אליה, סוף סוף אני ארגיש בבית, לא
מנוכר, לא בודד
היא תהיה איתי, וכשהם יסתכלו, הם יראו אותי, את אני האמיתי, כי
אלו החיים, החיים האמיתיים.