רובינזון התעורר בבהלה. במאמץ רב הצליח למקד את עיניו בספרות
הקטנות שעל פרק היד. השעה היתה 0610. "שיט, מה יש לי היום על
הבוקר?", חשב לעצמו בעודו מנסה להתניע את מוחו המעורפל ולנתבו
לכלל מחשבה מסודרת. הוא קפץ מהמיטה וחיפש את התחתונים שהלכו
לאיבוד היכנשהוא מתחת לשמיכת הפוך. שולה נחרה קלות, שרועה על
גבה, לא מודעת לדרמה המתחוללת במרחק כמה עשרות ס"מ ספורים. הוא
הרים את השמיכה ומצא גרב אחת שחורה, פלח עכוז מנומר בגומות
צלוליטיס ומתחתיו, רובצים להם בנונשלנטיות, התחתונים. הוא
התיישב בכבדות, גרב את הגרב ואחר כך הזדקף למחצה בוחן את
התחתונים, מרחרח ולבסוף מקבל את ההחלטה. יום נוסף. אחר כך החל
לנוע על הרצפה הקפואה במין מחול מוזר, נאבק בתחתונים שהסתבכו
ברגל ימין (או אולי שמאל), מותח אותן, מסדר את האשכים ונכנס
למקלחת. אין אור, הנורה נשרפה אתמול ולא היה לו כוח להחליף.
"אתה לא עושה שום דבר בבית", רטנה שולה, "אם לך לא אכפת, גם לי
לא", אמרה והם התקלחו בחושך. הוא פתח את הברז וסובב הידית למים
חמים בלבד, מרטיב את המברשת, נאבק בשפופרת משחת השיניים שנגמרה
כבר לפני חודש ומצליח לבסוף לשרבב קומץ.  המים עדין קרים. הוא
מסתובב לאסלה, משתין, מנער ונזכר בשולה. "לפחות תנקה את הטיפות
שאתה משאיר על האסלה. למה רק לי אכפת מאיך שהבית נראה?". הוא
הסתובב חזרה לכיור. "מה שלא תעשה", חשב בעודו מבחין בכתם
הרטיבות על התחתונים במקום בו משיק קצה הזין, "תמיד משהו יצא
דפוק". הרטיב את הידים, נרתע מהמים הרותחים, וויסת שוב את
הטמפרטורה ואחר כך לחלח קמעה את לחייו ואת הצוואר, מורח חופן
ג'ל על הידיים ומעסה על הפנים. "לפחות זכרתי לקנות ג'ל חדש
אתמול", חשב לעצמו בסיפוק בעוד תחושת השליטה הולכת וחוזרת
אליו. בתנועות מדוייקות ומיומנות גילח את הלחיים ונאבק בקבוצת
הזיפים המתבדלת שהחלה לגדול לאחרונה בשקע שמעל לסנטר, ממש מתחת
לשפה התחתונה. סיים עם הצוואר והחל לשטוף היטב את הפנים. מבט
חטוף למראה גילה גושי קצף שהתנחלו להם בעקשות באזניים. ממש כמו
אז בביקור של הקוריאנים בשבוע שעבר. "שמואלביץ' המנייאק", סינן
לעצמו בעודו נזכר בהערה העוקצנית אודות השילוב הפסיכודלי של
קצף וקרישי דם. זהו. עכשיו רק להוריד את המים, לנגב את האסלה,
למהר לזרוק את נייר הטואלט לפני שזרימת המיים מהניאגרה תגמר,
למרוח דיאודורנט, כמה שפריצים של איסיי מייאקה ולצאת להתלבש.
"יש מכנסיים מאתמול עם חגורה, רק נחליף חולצה כי אני שוב במשרד
היום", חשב במהירות, פתח את דלתות הארון והוציא את החולצה
המגוהצת האחרונה שנותרה שם. "שוב הורוד המזעזע הזה. זהו. מכאן
היא הולכת לפח", חשב במרירות בעודו מכפתר, "טוב, ניקח את
העניבה הסגלגלה. גם כך אני אראה כמו ליצן". עכשיו כל מה שנותר
זה לקשור את העניבה המחורבנת, לחפש את הגרב השניה וללבוש את
הז'קט, "בפעם הבאה שאני בבנגקוק, אני תופר עוד שתי חליפות"
הבטיח לעצמו.
"כוס אמק", מלמל בעוד שולה מפליצה הישר אל פרצופו כשהוא גוחן
לחלץ את הגרב מתחת לשמיכה. הוא עבר דרך חדר העבודה, לקח את
התיק, מצא את צרור מפתחות הבית, המפתחות של המכונית והטלפון
הסלולרי.
"כבר לא אכפת לך ממני", אמרה לו שולה אתמול. הוא נכנס שוב לחדר
השינה ורפרף נשיקה על הלחי שסימני קפלי הסדין ניכרו בה.  שולה
זזה מעט, חייכה קלות והתהפכה שוב. הסווץ' איירוני, שקנה בטיסת
החזרה אחרי שהקודם שבק חיים, מראה 0705 ורובינזון יוצא מבעד
לדלת ונועל. הוא פוסע מעדנות על השביל, מדלג על המדרגות אל
מגרש החניה, מזפזפ על השלט, פותח את דלת המאזדה ומניע.
שולה שוב השאירה את המזגן והרדיו-דיסק במצב פועל.
הקריינית של גל"צ מדווחת במונוטוניות "מעבורת החלל דיסקאברי
נחתה לפני זמן קצר בקייפ קנאברל בפלורידה ועליה שלושת
הקוסמונאוטים הראשונים ששהו ארבעה חודשים וחצי בתחנת החלל
הבינלאומית".