ראיתי את השמיים מזדקנים פתאום,
מתכסים זיפים אפורים של בוקר,
עוצרים אותי מלנסות
ולגעת בעור הילדותי
ובילד שמתחת.
הרגשתי את רוחות הצפון לוקחות שאיפה ארוכה
מסיגריות החורף,
מוציאות לכיווני עשן רטוב
של ריאות מוצפות, שם
גם הגשם קופא עד לשד עצמותיו לכדי
פתיתים לבנים אדישים.
החורף הזה הוא האביב
עבור הפריחה האדומה של העיניים שלי,
על קרקע של ביצות מלוחות,
שפעם עוד ניסו לייבש,
ואז ניסו להרוות מחדש,
ואחר כך הפסיקו לנסות.
יתושי ביצה בלתי נראים
מקננים בוורידים שלי.
זו המלריה שלך שעוקצת אותי,
מטילה בי את אותות החיים שלך,
עד שאני מרגישה אותך
בכל פעימה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.