עדינה-וי ויינברג / משיכת חבל |
ואתה לא מבין למה,
קור עז פשט בעצמותיי
לו רק ידעת עד כמה.
אנחנו אוחזים בחבל בקצותיו,
זה לזו מחכים, שיעשה צעדיו,
דורכים במקום, מביטים קדימה
כ-לבה המתפרצת מהר געש...
בתוך הלב פנימה.
נרפה מהחבל, נעשה יחד צעד
באמצע הדרך, נפגש במבט,
אף אם עדיין עטויה בשכבות
נביט קדימה... ונתחיל לצעוד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|