דוק לחלוחית כיסה עיניי
ואתה לא מבין למה,
קור עז פשט בעצמותיי
לו רק ידעת עד כמה.
אנחנו אוחזים בחבל בקצותיו,
זה לזו מחכים, שיעשה צעדיו,
דורכים במקום, מביטים קדימה
כ-לבה המתפרצת מהר געש...
בתוך הלב פנימה.
נרפה מהחבל, נעשה יחד צעד
באמצע הדרך, נפגש במבט,
אף אם עדיין עטויה בשכבות
נביט קדימה... ונתחיל לצעוד.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.