אוריאל מור / שובלים |
המשפחה רק יכולה לצפות לרע מכל, האילן נגדע בטרם עת וכעת
השמיים בוכים.
אין מנוס מסוף מר, נלקח מאיתנו שובלנו היחיד, היחיד שצבע את
השמיים בצבעי הכחול לבן.
אמרו שם, אז, מעל עירי הדואבת, מול הכאב הרב, אעמוד כאן לבדי,
צופה ובוכה, שואל למה ומדוע? אין קול ואין צליל בשמייםהירח רק
הולך לאחור במבט מצחקק,
חג האילנות לא יגיע השנה חבר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|