עקבים מקישים על רצפת התבן
ממהרים לדרכם
מר לב-אבן.
לעזוב בלי לשאול
בלי לגעת
בלי לנשום, אתה שומע?
מר לב-אבן?
תסתכל לאחור, תיתן לי סימן
אל תשאיר אותי כאן
עם עצמי לבד
בלעדיך, אין אני.
מר לב-אבן? מר לב-אבן?
(יום שבת, 19/1/1991, מחנה שנלר. השיר הזה היה ניסיון לכתוב
מנקודת מבט נשית לשם שינוי... הצלחתי?) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.