ושוב אני נכנס אל האולם
בריצה קלה.
וקולות האנשים
בי מכים.

רק מכנסיים קצרים
ונעליי לרגליי
הם כל רכושי
אה, כן
ושתי ידיי.

בזירה מחכה לי קולגה.
ושם נעבוד -
נכה איש את רעהו
וננסה להגן על גופנו.

נרקוד ונעקוץ כדבורים
עד שהארס יתפשט
והעייפות תכריע

ואז תבוא המכה
האחת והיחידה
המשליכה לרצפה.

שם אשכב בפישוק איברים
שומע את המספרים היורדים
עושה עצמי מנסה לקום
אך נמשך חזרה לרצפת הקרש השבורה.

שם אראה
בעיני המחוצה
את השופט פורש ידיו מעלי
ומכריז על יריבי
כזוכה בשיניי

אז אדע שנגמר
עוד יום עבודה
עד לערב הבא
שגם בו
אחיה משתי ידיי
עד שתבוא המכה
שתאמר לי
די.