|
ושוב אני נכנס אל האולם
בריצה קלה.
וקולות האנשים
בי מכים.
רק מכנסיים קצרים
ונעליי לרגליי
הם כל רכושי
אה, כן
ושתי ידיי.
בזירה מחכה לי קולגה.
ושם נעבוד -
נכה איש את רעהו
וננסה להגן על גופנו.
נרקוד ונעקוץ כדבורים
עד שהארס יתפשט
והעייפות תכריע
ואז תבוא המכה
האחת והיחידה
המשליכה לרצפה.
שם אשכב בפישוק איברים
שומע את המספרים היורדים
עושה עצמי מנסה לקום
אך נמשך חזרה לרצפת הקרש השבורה.
שם אראה
בעיני המחוצה
את השופט פורש ידיו מעלי
ומכריז על יריבי
כזוכה בשיניי
אז אדע שנגמר
עוד יום עבודה
עד לערב הבא
שגם בו
אחיה משתי ידיי
עד שתבוא המכה
שתאמר לי
די. |
|
|
אתמול ניגש אלי
מישהו ברחוב
ואמר לי שהוא
היה מת לפגוש
אותי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.