מה עושים בשעות הקטנות של הלילה, כאשר הירח כבר גווע, והשמש
טרם זרחה?
מה עושים כשכל הרשימה נמה את שנתה, ולא נותרת אלא הודעת אוואיי
קטנה?
ומה עושים כשהשמחה מפנה מקום לשממון, והשממון הופך לעצבות?

מה יש לעשות כאשר באוזניים שר קורט, וברקע ישנן מחיאות כפיים?
מה יש לעשות בזמן שהחום הלוהט נהפך לצינת לילה, ובאוזניות
מסתלסלת מנגינה?
ומה יש לעשות כאשר גם הידיד הרחוק ביותר אינו בסביבה?

על מה כבר ניתן לחשוב כאשר כולם חולמים, ורק אתה ער ונמרץ כשור
בזירה?
את מה אפשר לתקן כאשר השחור עוטף מסביב, והזוהר חלש מהאפילה?
האם זהו סיפורו של היחיד או המחזה של הרבים?

האם לצייר לאורה של נורה חשופה, או שמא לרעוד מתחת לשמיכה?
האם לחכות עד תום לאהבה, או אולי להתרכז בשממון של עצמך?

האם לחכות לזריחה, שתעטוף הכל באור של אהבה?
או אולי דווקא לנסות להרדם ולנוע במיטה?

אך כנראה בסוף הכל לטובה, למרות שתמיד אנו נעים באפילה בלתי
נעימה.