|
הנה את ישנה
אחרי שקודם בכית
עכשיו גם לי מותר לבכות
כי לישון אני כבר לא יכול
רואים עליך את הכאב שלך, שלי
נושאת על גבך מטען כל כך כבד
איך זה שאת נראית כה עדינה
כשאת ישנה?
איך בכלל את מסוגלת לישון עכשיו?
מחר אני נוסע
אולי לתמיד
לוקח עמי את משקל הכאב הזה
משחרר אותך ממני
ואין לי לאן ללכת
אין לי גם לאן לחזור |
|
|
בתור בחור שהכיר
את שלמה גרוניך,
וגם עבד איתו
כמה שנים טובות,
אני יכול להגיד
בפה מלא שאין לו
שום סימפטיה
לאומנות
קונספטואלית,
ובטח שלא לתל
אביב.
ויותר מזה, הוא
גם לא יודע מה
זה אומנות
קונספטואלית.
אבל הוא יודע מה
זה תל אביב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.