זיגי אריאל / פצעי הבדידות |
בלשוני המחוספססת
חובק את העלטה
בזרועי המגושמת
במעיין עייפות לאה.
גבולות ללא סוף
מחזות בלתי נשכחים,
נשאר לבדי,
עם עצמי.
דיכאון אין סופי
פחד תהומי
ריקנות מתמשכת
לאות מעייפת
מייחל לתמימות שנעלמה
שנגזלה
ונשאר לבד
בלי אף אחד
ובאופן תמידי-
זה רק אני ואני
לבדי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|