אתמול בבוקר צביקה התעורר עם ספר על הראש. יותר נכון - חוברת
ענקית במקום  ראש. אני תמיד מתעוררת לפניו בבקר, זאת אומרת
השעון מצלצל בצד שלו והוא מכבה אותו ואומר לי שרציתי לקום. איך
אפילו בשבע בבקר מתוך שינה הוא כבר יודע יותר טוב ממני מה אני
רציתי. בכל מקרה, אחרי רבע שעה אני קמה, ככה אני בטוחה שאני
עושה מה שבא לי ולא שאומרים לי מה לעשות.
אז קמתי והלכתי לשרותים בעיניים עצומות וכשחזרתי לחדר אז לקח
לי קצת זמן להתאפס אבל בסוף קלטתי שיש שם משהו מוזר מתחת
לשמיכה. תמיד הוא מתכסה לגמרי עד מעל הראש וגם שהשמיכה שלנו
עבה נורא אז בכלל קשה אפילו לראות אם יש שם מישהו מתחת, אבל את
זה ממש אי אפשר היה לפספס: על הכרית של צביקה היה מונח ספר
גדול , פתוח, עם הכריכה כלפי חוץ. זו היתה חוברת של צורות. אז
קראתי לו: צביקה, מה העניינים? בקול כאילו אדיש, והוא בכלל
ישן. הוא תמיד נרדם הכי טוב כשאני מתעוררת בבקר. אז קראתי לו
שוב, עד שהתעורר, הייתי חייבת לדעת מה קורה שם. אז מסתבר שהוא
נרדם עם הספר וזה מה שקרה. האמת, שקצת נבהלתי בהתחלה  כי בשבוע
הבא יש לנו חתונה של החברה הכי טובה שלי ואיך אני אביא אותו
ככה אבל השתדלתי לא להראות לו,  שלא יתעצבן שאני לא מקבלת אותו
כמו שהוא. אז רק אמרתי: "יו! יש לך ספר במקום ראש!" ומיד תקנתי
את עצמי: "בעצם זאת חוברת".  גם הוא היה קצת מופתע מהשינוי,
אני חושבת, אפילו שלא דיברנו על זה יותר מידי כי היה בוקר ואני
אין לי זמן בבקר לבזבז, אם אני יוצאת מידי מאוחר יש לי פקקים
כל הדרך שחבל על הזמן. אז אמרנו שנדבר אחר כך.
באוניברסיטה היה לו קצת יותר מסובך, הוא היה בטוח שכולם
מסתכלים עליו ככה כל הזמן. תמיד אנשים מסתכלים ככה כאילו לא
בכוונה, הם בדיוק צריכים להסתכל לכיוון שלך ובדרך נועצים מבט.
ולא נעים להם לשאול אבל אתה רואה שהם רוצים לשאול ולא נעים לך
לפתוח את הנושא בעצמך אז אתם ממשיכים לדבר כרגיל, כמו שנגיד יש
לך לכלוך לא ברור על האף ולאף אחד לא נעים להגיד לך את זה אז
אתה נשאר עם זה כל היום.
רק שי כשהוא הגיע ללימודים בצהרים  אמר לו: "יו, צביקה מה זה?"
וצביקה ענה לו: "לא יודע, קמתי ככה" אז שי אמר שזה דווקא
סבבה. הוא, שום דבר לא מפריע לו, גם אם תיפול לו חללית באמצע
החדר של המעונות, הוא לא ירגיש שמשהו לא בסדר, באמת בראש טוב.
זהו, האמת שהוא הסתגל ממש מהר. תמיד ידעתי שהוא מתאים את עצמו
למצבים מצוין. הוא באמת בחור מיוחד, צביקה, למרות שלפעמים אני
צריכה קצת להסביר לאנשים כל מיני דברים בקשר אליו, כי הוא תמיד
נכנס לכאלו סיטואציות וקורים לו דברים (משונים) יותר משקורה
לאנשים אחרים בד"כ, כמו מה שקרה לו אתמול עם הראש. ואנשים פשוט
לא יודעים איך לאכול את זה. אני אומרת לו שזה בגלל שהם אנשים
סתם שגרתיים שלא אוהבים שינויים אז שלא יקח ללב. העיקר שאנחנו
אוהבים וכל זה.
מי שלא הכי אהבה את הקטע היתה אמא שלו. היא קפצה אלינו לביקור
אחה"צ ורק אני הייתי בבית, הגשתי לה מיץ תפוזים טבעי כי "זה
נטו בריאות" (היא נורא בקטע וניסיתי להרשים אותה שגם אני) וסתם
קשקשנו לנו ככה ואז הוא נכנס, הבן המקסים שלה, והיא בדיוק לקחה
שלוק ואיך שהיא ראתה אותו ככה, בלי הראש היפה שהיה לו קודם וכל
זה, הופ - היא כמעט נחנקה לי מהמיץ ובלי להתבלבל היא ירקה את
כל הבריאות הזאת על הרצפה, כנראה ממש נבהלה, באמת היה לו ראש
מאד יפה לצביקה, חבל. אז הוא ניסה להסביר לה אבל זה לא הלך כל
כך טוב. היו קצת דמעות ומשהו על מנתח פלסטי מומחה מנתניה שהיא
הכירה פעם.
בגלל זה אחר כך הוא היה קצת בדאון כל הערב אפילו שניסיתי לעודד
אותו שזה באמת לא כזה נורא ואני אוהבת אותו בדיוק אותו הדבר.
ניסיתי לומר לו שיש בזה איזה חן מיוחד אבל כשלא רוצים להקשיב
לא יעזור כלום. כשהלכנו לישון הצעתי לו גם את הכרית שלי למרות
שאני לא נרדמת מהר בלי. העיקר שיהיה לו נוח.