אספקלריה של מחשבות, משכימה בי קום.
מוקדם בבוקר, משקפת חלומות. ובהם,
אתה  ואני, ואחרים.

בראי חלום זיכרונותיי, התערבבו הם בתקווה,
עצב ושמחה יחדיו, הדרך אל הבוקר,
נסללה.

אספקלריה של מחשבות, אני חולמת בהקיץ,
אתה ואני, מתוך הזיכרונות-אני ואתה,
בתקווה אל ההווה נבוא, יחדיו נקיץ.

ואחרים שלא מזמן, נכנסו לחיי,
בינינו, לא בינינו, מפריעים, עד בלי.
אתה במחשבתי, זיכרון הוויה/חוויה מושלמת.

אני חולמת בהקיץ: מחייכת, בוכה, אני מופרעת
על ידי אלו שאתי. על ידי האחרים,
גם הם,  לבוקר נכנסים.

ואתה- בלילותיי לובש צורות ומלבושים שונים,
ויומי כמעט ריק ממך, כמעט ריק-אך  לפרקים,
אני חולמת בהקיץ-געגועים.

ולפעמים תשאיר  הודעה,
או אשמע את שמך בפי חבר/ה,
לבי רוגש, לבי בסערה-היכן היא השלווה?
עדיין לא מצא, לבי, חסר המנוחה.

לשמע קולך השקט, הרוגע, לשמע קולך שפונה אליי,
כמעט בבכי מתייפחת. לא מעצב, אלא משמחה-כי  די,
לא רק בחלום, הנה כאן אתה, בהווה- לפני.