[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יונתן דוויד
/
קיפאון

הוא נולד. הוא נולד, ודמעות של כאב הפכו לדמעות של אושר, טיפות
זיעה על המצח הפכו למעין מעטפת אור שהידרה את ראשה.
לא היה צורך להודיע ברבים, כל אשר לא שמע את הצעקות ולאחר מכן
הבכי בלילה, ראה את ההילה המלאכית סביב ראשה, אשר בלי מילים
בישרה לכל אשר חזה בה את הבשורה הלבבית: אני אמא.
ובכל פעם שהיא הוציאה אותו מעריסת העץ הישנה, בכל פעם שנשק
לחזה וינק ממנו חיים, בכל פעם שחדל לבכות רק כאשר היא אחזה בו
- היא הרגישה זאת במלוא העוצמה. את החיבור, את האחריות, את
הברכה. אני אמא.
הדבר הראשון אשר חושיו קלטו באופן ממשי, היה הכאב החד, הבלתי
נסבל כמעט של סכין המוהלים. ובכאב מקודש זה, בא בבריתו של
אברהם אבינו, ונחתם בדם קשרו לאלוהי ישראל. היה לה כמעט חבל
שבימי בחרותו לא יזכור חויה זו.
הוא התחיל להבין. ההרגשה המעט ריקה הזו בבטן אומרת שיש לפעור
את הפה ולהמתין לצליל שינפיקו חושיו, ואז תבוא אמא ותגרום לה
להיעלם בעזרת גופה. והאדם הגבוה והחסון שמחבק את אמא ביד בטוחה
זהו אבא, אשר גם בזרועותיו מותר כבר להפסיק לבכות. והחיוך החם
על פניהם כאשר הם מביטים בו - זוהי האהבה.
לאט לאט כדרכו משכבר הימים חלף לו הזמן, והוא החל לקרוא
בצימאון רב את העולם. זה פרח, ואלו הם השמיים, והנה ציפור,
והדבר המצחיק שיש לאבא על הראש זוהי הכיפה, בה אסור לגעת. ככל
שעברו הימים, הן ההיגיון שבצעדים קטנים החל לצמוח אצלו והן
ניסוי ותעיה גרמו לו להפנים יותר ויותר.
בבוקר קמים, שותים בקבוק כדי להיות חזקים כמו אבא, ולאחר מכן
אמא או אבא ילבישו אותו ואמא תצא עמו לטיול בעגלה, ובלילה חשוב
לישון בשביל לצבור כוח למחר.
הכי הרבה הוא אהב את הלילות האלו, לאחר שאמא עבדה כל היום
בניקוי הרצפה, איבוק הרהיטים, צחצוח המראות והחלונות והברקת
פמוטות הכסף שאבא ירש מסבא-רבא, הלילות בהם הדליקה אמא נרות,
והבית כולו הואר באור יקרות של שבת.
סבא וסבתא היו באים, וסבא היה מסלסל קולו במעין שיר. כמה הוא
אהב להקשיב לסבא. הוא עדיין לא יכל להבין שסבא מקדש לכבוד השבת
ומברך על היין והחלה, אך הוא הרגיש משהו באוירה, משהו קדוש.
אמא היתה מגישה את המטעמים שהכינה, ואחרי האוכל היתה כל המשפחה
שרה מזמורי שבת.
לפעמים היה סבא מניף אותו באויר, וכל המשפחה היתה מביטה בו
באותו חיוך ואותם עיניים בורקות אשר גרמו לו להרגיש שייך ואהוב
כל כך.
כן, בודאי מזמורי השבת ומבטיהם האוהבים של בני משפחתו היו
התמונות אשר עברו בראשו רגע לפני שהקצין רוצץ את גולגולתו
בעזרת מגפו הקר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כמו שמלכת
אנגליה מחרבנת
וכמו שמיכל ינאי
מזדיינת
וכמו שראש
הממשלה מפליץ
גם אני כותבת
שטויות במיץ


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/3/03 7:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יונתן דוויד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה