ניגון מתמשך נשפך לאוויר העולם, מתמזג עם ניגון הציפורים ושאגת
הרוח השקטה, מתגנב לו אט אט, חרש חרש נכנס בחלוני, ומקיש
באוזני. נמשך אני אחר דברים אלו, יוצא החוצה, תוהה שואל. הולך
בדרך רואה איש יושב בצד הדרך, שפתיו נוטפות דם, גופו מכוסה
קרה, אך שקוע הוא בנגינתו, דבוק למפוחית. דבר יפה זה, אך
הניגון אין לו כלום אם אותו אדם. חמקן הוא הניגון, לא מתעכב,
ומושך אותי משם, הולך אני כסהרורי, והנה אני עומד על גבעה
מכוסה שלג והרוח עולה כנגדי מנשבת ונושפת, מתפארת היא בכוחה.
אך אני איני מתרשם. הנה שם קיר, אכנס מאחוריו ולה לא תהיה
נגיעה בי. הרוח התחזקה, כמו נעלבה, שמעה את הלך מחשבתי, ועכשיו
יכול אני לשמוע אותה מדברת אלי- לך מפה, אינך רצוי. אומרת היא,
משלחת בי פתיתי קור יפים. קר לי עכשיו קר עד מאוד, אך חושב אני
באותו אדם שהתעסק בנגינתו והקור לא יכל לו, ומייחם לי עכשיו.
אך אין ברצוני להסתכסך עם גורמי שמיים, יורד אני משם, ממשיך
לטייל. אין הרבה אנשים בקור הזה מי שיכל, הלך הביתה. סערה
בחוץ, נמאס להם לשמיים לשמוע את להגה של הארץ, והיא משליכה
עלינו שקט. הולך אני נושם עמוקות, סופג לקרבי את המראות
והריחות והנה הגעתי לבריכה קטנה ויפה, יפה וקפואה. והנה סוס
מתקרב ומושיט את ראו, רוצה לשתות מן המים, אך הבריכה, קפואה
היא. מרים הסוס את מבטו אל השמים ומתרעם אליהם. הרי זוהי
הבריכה שלי אומר הסוס. מה זה חשבתם כשהקפאתם אותה? אך השמים
גדולים הם מידי וראוותנים מידי מכדי לשים לב לגחמות של יצורי
האדמה. והסוס פונה אלי ומביט בי במבט בוחן אתה אדם? שואל הוא
ואני מחייך ומהנהן ומחייך. ובכן, שואפים אתם לשנות את הארץ.
עשה זאת. שנה את האגם.  עשה משהו שיש בו תועלת לשם שינוי. אומר
לי הסוס ואני עונה- אך אני אינני שואף לשנות את הארץ. טוב לי
איך שהיא. הסוס מתפלא עכשיו- טוב? הכיצד טוב? איזו תועלת יש לך
בבריכה קפואה ?יפה היא בעיני עונה אני לו, אך תשובה זאת לא
מספקת בעיניו. אם תשנה את הבריכה, אומר לי הסוס, אתן לך לרכב
עלי. האם תהנה מזה? שואל אני. אהנה? אינני מבין מילה זאת. כרגע
יש לי צורך לשתות, אך אינני יכול לעשות זאת. אתה תעזור לי, ואז
אתן לך לרכב עלי. אלו הדברים. כך הם בדיוק. אין צורך להגיד
דברים אחרים. אני חושב ואומר לו אינני אוהב לרכב במיוחד, אך עם
רצונך בכך אעזור לך לשתות, ואחר כך ארכב עליך. סוס שותה, ואני
רוכב עליו. הסוס לוקח אותי, ודהירתו אצילית וחלקה. חושב אני כי
עסקה טובה עשיתי, ועכשיו נהנה אני, והנה אשה קוטפת פרח. אני
אומר לסוס ואנו עוצרים אני מסתכל באשה והיא יפה בעיני. אך
חשדנית היא אותה אישה, שואלת היא אותי מה אתה רוצה? אני? עונה
אני, אינני רוצה כלום, טוב לי כך. יפה את ויפה העולם, ונהנה
אני מלהסתכל בך ובפרח. איש מוזר אתה אומרת היא והולכת.עצוב לי
על זה קצת. עייפתי ופונה אני אחורה לחזור אל ביתי. הסוס דוהר,
ואני נשען אחורה. לפתע עוצר הסוס. שואל אני אותו מדוע זה עצרת,
אך הוא אינו עונה לי. אני חוזר על שאלתי, אולי לא שמע אותי, אך
שוב אינו עונה לי הסוס. אני יורד ממנו, עדיין תוהה, ומודה לו.
נפרד ממנו ופונה ללכת, אך דרכי חסומה. אני מביט והנה מלאך
ניצב. מלאך זה כה יפה הוא, וכה מטיל מורא, עיני נמלאות דמעות.
אני כורע ברך לפניו, ובוכה כמו תינוק בן יומו. מתכופף הוא אלי
המלאך ונושק למצחי "אל לך לבכות" אומר המלאך וקולו צלצול
פעמונים ענוג. "אל לך לבכות מחמדי. הבט" אומר הוא ומצביע
לשמים, מרים אני את ראשי, ורואה שמיים, גדולים רחבים,
אינסופיים, משובצים ביהלומים מנצנצים בבהירות ממרחק כה רב,
ויהלומים קטנים, יותר קרובים שמסתחררים מעל לראשי ונופלים,
מרחפים בנרפות מסויימת. "הבט" אומר המלאך, ומצביע על האדמה.
מסתכל אני ורואה שכבה של לבן טהור ובתולי, ובין חלקה לחלקה,
פיסת אדמה קטנה משתרבבת, וזרביב דשא יוצא ומעיד על קיומם של
חיים, בכל מצב, בכל זמן, רואה אני בשלג תביעת רגל של אדם,
ובתוכה של כלב, ולידה כף קטנה, של מכרסם, ועל כל זה נוחת פרפר,
יפהפה וצבעוני ודמעה אחת קטנה ולא ממושמעת שעוזבת את עיני,
נוחתת על כנפו ומערערת את עולמו לכמה רגעים, אך חיש קל והוא
חוזר ליתנו, ותעופף לו משם. "הבט" לוחש המלאך ומצביע אל האופק,
מקום של הרים סלעיים וקשים, ואני מביט ורואה את אותם הרים,
אותם צוקים שביום עומדים, מתריסים כנגד השמים, שוכבים, בטוחים
בחיבוקם האוהב של השמיים. קימורם מזכיר לי קימור של חזה אישה,
והנה האשה עם הפרח באה לעברי "זכור" אומר המלאך, ונעלם. ואני
לבדי. ריק, קר רועד. אינני רצה להיות לבד, אני רוצה את המלאך!
האשה יפה אך המלאך יותר, הכל כה חיוור עכשיו, משעמם! ראשי כבד
על, ואני מתחיל לבכות שוב, אך מתסכול הפעם, בכי של ילד שלא
קיבל את הצעצוע שלו, בכי חזק שמטלטל אותי ומרוקן אותי, מוריד
אותי לרצפה, ואני נשכב מתפתל. אני מסיים לבכות ונשאר לשכב,
עדיין רע לי. משהו מפריע לי בגב, אני מסתובב, והנה הדשא שהוא
הראה לי, ואני נזכר, ומסתכל סביב, והנה העקבה, והנה ההרים,
והנה האישה. והנה הפרח, והנה הניגון, והנה אני, אני כאן, אני
כאן. אני כאן.