"אלאדין" בוידאו (בפעם האלף), רגליים על השולחן, גב על המושב,
ראש וצוואר על המשענת (שאלה של זמן עד שיתחיל לכאוב), ככה
נעצמות לי העיניים, עם היד בתוך השקית של השלווה (טעים..)
ופירורים על הלק (צבע זוועתי, מה עבר עלי לעזאזל?).
הסולטן וג'סמין בדואט שובבי מול מחשבות על ליל אמש- מאבק עדין
על טריטוריית החלק הערני יותר של המח שלי, מכריעים את הסוגייה
מרטיני בצבע של נפט (היה יכול להיות אדום כהה אלמלא המרטיני
שקדם לו) ושוט קטנטן ושקוף של וודקה, שנייה לפני שעפנו משם
(סתם הרס את הטעם).
שמינית מבט לעבר המסך, טיגריס המחמד רוחץ במימי המזרקה, הנה
אנחנו ברכב- חברה שלך, הפעם תורי לזיין לנו תמח (כבר שנתיים
אנחנו מדברים רק על אהבה), אליס רג'ינה צווחת יפה ב-fm 88 (לא
מתאים לשאריות שלג אפור בשולי הכביש) וכך בשיא הגהירה שלי על
פתחי המיזוג (חם...כיף) עצרת לי מול הבית.
ואז...לא יודעת מה היה שם, לא יודעת מאין יצאה לי היללה הזאת
רגע לפני שפתחתי את הדלת (בטוח שלא מהגרון); "תחזיק לי
אצבעות",
ממש צעקתי (בלי קשר לכלום, כי כבר לא היו לי מילים, איך לבקש),
בכיתי לך בפעם השנייה (בדיוק דקה) והלכתי.
(עכשיו אני ישנה וחולמת על ג'אפר)