"לאונן, זה כמו לקרוא את חבל הטבור כשהתינוק יוצא, או לפחות
כמו לחורר את מסכי העולם השמרני", אמר צוי לפני שצנח על הרצפה,
מסטול ומזיל ריר. צוי ואח שלי נהגו רוב ימי היכרותם לנהל תחרות
של הורדת סרטי פורנו מהאינטרנט. "זה בכלל בא מאהבה?", הייתי
שואל לפעמים אחד משניהם. אח שלי נהג  לאמר לי שזה תלוי. זה
תלוי איך אתה ניגש לזה? אם אתה מתכוון לזה? האם אתה נותן את
כולך? וצוי, צוי אמר שהוא פשוט רצה להביא ביד. אולי אני פחות
מעריך אותו, אבל אף אחד לא מושלם. איך שכבר ציינתי, את רוב ימי
היכרותם הם בילו בלהתחרות מי מוריד יותר סרטי פורנו? מי הספיק
לסיים כוננים על גבי כוננים? אולי ככה זה באמת החיים? אוננות
מתמדת?
    חבל לי רק שאח שלי לא יכל היה למצוא נושאים משותפים עם
צוי. אבל מה לעשות, הוא חבר שלי ולא של כדו. אני צריך להתמודד
עם המוזרויות שלו. ואולי הם בעצם לא מוזרויות, אישה שווה
אובייקט, כולם מתרעמים, שקט. פעם אחת הוא התחיל עם מישהי. "את
רוצה לקק לי את האוזן?". את כל חייו, צוי חיי בתוך סרט פורנו.
הוא התחיל לחשוב שהסרטים זה החיים. הוא לא האמין שהחיים
האמיתיים זה לא הוליווד, או לרוב דירה בסאן דייגו.
    אף פעם לא הייתה לו חברה. נשים לא נמשכו לאישיות כזאת,
הוא היה חרמן ווירטואלי. היה פשוט דוחה נשים, ואפילו לפעמים
גברים. לא היה נעים לשבת לידו בבית קפה, כי בדרך כלל, בלי
הזהרה מוקדמת, הוא היה שולף מתחת למותן: "איך הייתי רוצה
להכניס לה, ובחור השני לדחוף לה צינור השקיה". בחורות היו
בורחות ממנו כמו מאלפקה יורקת. כולן ברחו, כולן חוץ מהבחורה
שלי. אני עד היום לא מצליח להבין מה היא מצאה בו. מה היא מצאה
בי? אני גם לא כל כך יודע. סך הכל בחור רגיל וממוצע, אוזניים
קצת משונות.  היא סך הכל השאירה לי פתק, שהיא הולכת לבצע משלוח
פיצה, ופתאום הרגשתי, שאני נמצא בתוך סרט פורנו.  כשעבר הזמן
של ה"חצי שעה, או שהפיצה עלינו" עבר, ושום פיצה לא נמצאה
פיזית, או לפחות רוחנית,
עליי, הבנתי שהפיצה נמצאת על מישהו אחר. בן זונה הצוי הזה,
למה הוא קיבל את המשלוש שלה, אני אהבתי אותו מאוד. לא רק
שאהבתי אותו, אהבתי גם את האישיות שלו.
    צוי המשיך לצאת עם אורלד עוד כמה שבועות, אבל כאשר הוא
מיצה את כל החור בגוף שלה הוא זרק אותה. כמה ימים אחרי שהוא
זרק אותה, באתי אל צוי ושאלתי אותו: "איך יכולת לזיין אותה ולא
לאהוב אותה? או לפחות להרגיש משהו כלפיה?". צוי לא חשב הרבה.
הוא לגם שלוק מהקולה שקניתי לו אצל מיקי, קצת יבשה, ואמר לי
בקרירות: "רגש הורס. חבל מאוד, וגם לך, להכניס אותו לתוך מערכת
יחסים עם אישה. זה פשוט סתם", "מה סתם?", "סתם, סתם זה כשאתה
מנסה דווקא, על הפרנציפ להוציא משהו תפל מתוך משהו נפלא",
"ומה? בשבילך זה מה שנפלא? הסקס?",  והושטתי את היד שלי בשביל
שיביא לי שלוק מהקולה שאני קניתי לו. "כן", "מה כן? זה לא סתם
סקס", צעקתי עליו מול פני העוברים ושבים. "בן-אדם, זה סך הכל
סקס. לא פחות ולא יותר, תלוי באיזה אביזרים אתה משתמש".
    למרות כל מה שצוי אומר, אני יודע שיש לו רגש בלב, אולי זה
לא חשוב לו כל כך, ואולי הוא פשוט מדחיק את זה. התחרות נגמרה
לפני שנה וחצי , כאשר אח שלי ברוב תמימותו הוריד סרט עם וירוס
למחשב, ונאלצנו לפרמט את כל המחשב, למחוק אותו כמו שהנאצים
מחקו מחנות השמדה אחרי השואה. נראה לי, שכדו רצה להפסיד בכבוד
ראוי כלשהו לצוי. זה היה מובן לכולם שצוי הוא זה שניצח בתחרות,
היה לו איזה טונות של סרטים. הוא היה בהרבה יותר חרמן מאח שלי,
ואולי אח שלי, סוף סוף מצא לעצמו אהבה, או לפחות רגש.