יצירי השעמום ממלאים את החדר.
הם ענקים
גדולים יותר ממה שהם היו אי פעם,
הם גם שחורים ומכוערים
מפלצות השעמום ממלאות אותי
עם כל שכטה שאני שואפת,
לראות המזוהמות ממילא שלי.
עם כל מבט בעיני העייפות, מוטשות.
עם כל תנועה של ידי המוכשלות, נחשלות.
אט-אט זה אני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.