הוא ראה אותה ניצבת בקצה השני של החדר, הוא הבחין בה מבעד לכל
ההמולה, ולמרות שהחדר היה חשוך, מסתורי ואפוף עשן, הקיפה אותה
הילה, אור דק ומתפשט.
היא הייתה מדהימה, לוהטת, הדבר היפה ביותר שראה מימיו. היא נעה
בחן משגע, והמראה שלה - זעה באיטיות מצד לצד, הטריף אותו. לרגע
לא היה עוד דבר בעולם מלבדה, וכל מה שהוא יכול היה לחשוב עליו
היה מגעה החם והמזמין.
הוא לא חשב פעמיים - ידע שהיא חייבת להיות שלו.
כמו במטה קסם הוא נימשך אליה, מעופף באוויר על גלי רצונו -
מרחף אליה. הוא התקרב אל המקום בו עמדה בזהירות, בודק שאף אחד
לא מבחין בו, במעשיו.
הוא ידע מה היא מייצגת, מה אומרים עליה, מה מספרים שהיא עושה
לדומים לו - מה עוללה לקודמים. ולמרות כל אלה הוא רצה להיות
לצידה יותר מכל, מוכן להקריב כל דבר.
הפעם זה יהיה שונה, הפעם זה לא יקרה - וגם אם כן, הוא לא פוחד
להיכוות - הוא כבר היה בעבר במצבים בהם הפסיד. והיא הייתה כה
מופלאה, מקסימה ממש.
על-פי תנועותיה היא ודאי הבחינה בו גם, והוא הרשה לעצמו להתקרב
אליה עוד ועוד, דמו בוער בקרבו. הוא החל לרקוד איתה, מסתובב
סביבה במהירות - ראשו סחרחר עליו.
הוא התקרב אליה עוד, נוגע-לא נוגע בה, מהסס.
עיניו התמלאו בצהוב וכתום ותאוותו השתלטה עליו, תשוקתו העזה
גברה על מחשבות האזהרה בראשו והוא התנפל עליה, מחבק אותה בכל
גופו.
באותה מהירות שהתנגש בה, כך נפל על הרצפה, שחור וחרוך.
זה סופו של כל יתוש המתקרב יותר מדי ללהבה. |