היא שכבה על המיטה המעופשת שלו, בחדר מלון מפואר למחצה.
היא שכבה כשגבה מופנה אליו והוא ישן מחבק אותה.. ברקע שירים
מתנגנים באיטיות מתמשכת... והיא לבד.
מרגישה כמוטלת על המיטה בחוסר אונים, חלק גופה העליון ערום
וצמוד לשלו, הנשימות שלו על עורפה חמות וקצובות... אבל היא רק
רוצה לקום ולברוח, להיות לבד.
דמעה אחר דמעה הן נופלות בשקט זעיר... כדי לא לעורר אותו, היא
שוכבת על הצד והדמעות, הן מחליקות לכיוון האוזן לשיער.
היא מנסה להסתיר לנגב אותם, בלי שהוא ירגיש ומצליחה.
ברקע המוסיקה שמתנגנת רק מעציבה אותה יותר, היא משחקת בחבילת
סיגריות זולות... מוציאה אחת מקומטת ועקומה... היא מסתכלת עליה
בהזדהות כואבת.
מרגישה זולה כל כך, מקומטת ועקומה... והיא לבד.
זרה במקום הזה, ללא סיכוי..
הוא מחבק באותה, היא תוהה עד כמה זה ריקני, הרי הוא לא אוהב
אותה.. אבל היא יפה בעיניו, כך אמר לה.
היא רוצה לקום ולברוח, כבר לא אכפת לה אם היא תתצטרך לרוץ
ברחוב בלי חולצה.
לקום... להשליך את זרועותיו, להתנער כמו כלב רטוב מוכה טירוף,
להסיר מעליה את השמיכה... ולרוץ... לרוץ אל הדלת, החוצה,
לקור... כאילו אין מחר ואתמול מעולם לא היה.
אבל נשארת כאילו כבולה באזיקים, יודעת שתהרוס סתם משהו שיכול
לקרות.. אבל יכול גם לא.
מנסה לשכנע את עצמה לתת לו עוד סיכוי, לטבוע בנשיקות שלו
בחיפוש אחר טיפת הרגש.
אבל לא... היא כל כך לבד, והוא כל כך עיוור.
מנסה לברוח במחשבות אל ההוא... שנותר מאחור, שיחבק אותה בחום
ואהבה... והרי שנורא קר לה תחת שמיכת הפוך והחיבוק המאולץ
זה... הרי שוב גם ההוא יפגע בה.
עדיין מושלכת על המיטה... וכל כך רוצה לברוח, אבל אין לאן...
אפילו במחשבות שלה... והיא... היא לבד.

חלק שני- http://stage.co.il/Stories/220327