לא האמנתי שערב כה יפה יסתיים בצורה כזאת.
למען האמת, צריך להודות שיכל היה להיות הרבה יותר גרוע מזה
ואולי אני צריך לומר תודה שהכל הסתיים כך ושהגעתי לביתי
בשלום.

החבר שלי ואני צפינו הערב בסרט אימה בקולנוע.
אתם מכירים את הסרטים האלה שכל השחקנים מתים במהלך הסרט,
הגיבור מנסה לפתור את התעלומה איך הם מתו ובסופו של הסרט בעצם
כלום לא מתברר ואין סוף וכנראה שיהיה לו סרט המשך (או אולי כמה
סרטים כאלה , 1 , 2 , 3 , 4 , 5........)
זה בדיוק הסרט שצפינו בו אמש.
במאי הקולנוע האלה יודעים איך לעשות כסף טוב משטויות.
יצאנו מבית הקולנוע, יוני ואני, והתקדמנו לעבר הרכב שלי.
בדרך אליו שוב חזר אותו הויכוח.
ליוני לא היה אכפת שעוד לא מלאו לו 18 ומבחינתו לקיים יחסי מין
עכשיו זה לא בשמיים.
לעומתו, אני כבר מעל גיל 18 ומבחינת החוק זה אסור לקיים יחסי
מין או כל מגע מיני עם קטין מתחת לגיל 18. בשבוע האחרון יוני
ממש לחץ עליי עם כל העניין וגם הערב נקלענו לאותו הויכוח.
נכנסנו לרכב וחיפשנו מקום חשוך ושקט כדי שאף אחד לא יוכל
להפריע לנו בשיחה או במה שיקרה אחרי השיחה. מצאנו איזה חניון
נטוש כזה, החניתי את הרכב, כיביתי את האורות והדממתי את
המנוע.
התחלנו לדבר על זה שמה יקרה אם ההורים שלו יעלו עלינו ועל זה
שהילד שלהם מתעסק עם אדם מעל גיל 18, או שאם יתפסו אותנו
משטרה, זה עלול להרוס לי את כל החיים.
יוני טען שכל עוד הוא לא מתלונן עליי אז שום שוטר או שופט
בעולם לא יכול לעשות לי כלום.
יכול להיות שהוא צודק אבל אני לא הייתי מוכן לקחת את הסיכון.
עוד שלושה חודשים יוני יהיה בן 18, לא יקרה כלום אם נחכה שלושה
חודשים עם זה.
חיבקתי אותו חזק ואמרתי לו שלא יחשוב שאני לא אוהב אותו, אלא
פשוט זה לקחת סיכון גדול מדי.
הורדנו נעליים, התיישבנו בנוח על כיסאות הרכב והתחלנו להתנשק
בלהט.
תוך כדי הנשיקה הבחנתי ברכב בא ממולנו.
לא תאמינו איזה רכב זה היה. מ-ש-ט-ר-ה!!!
הדלקתי מהר את אורות הרכב, התנעתי אותו והתחלתי לנסוע.
המשטרה החלה נוסעת בעקבותינו.
לפתע נשמעה צעקה: "עצור בצד!"
יוני ואני החוורנו כסיד.
עצרתי בצד, שוטר ושוטרת יצאו מן הניידת.
השוטר פנה אליי ראשון. "תעודת זהות בבקשה."
אני כבר ראיתי בראשי את כל החיים שלי עוברים לפניי.
את הלידה של האחים שלי, את בר המצווה, את הנשיקה הראשונה עם
מיכל, את הנכשל הראשון בכיתה י"ב ואת היום הראשון בבקו"מ
כשהפכתי לחייל.
כבר ראיתי את עצמי יושב עם אזיקים בתחנת המשטרה, השוטרים
מתקשרים להורים שלי, ראיתי כבר את הכותרות בעיתונים: "חייל
בצבא ההגנה לישראל נידון למאסר עולם לאחר שנתפס מתעסק עם
קטין", "אדם בן 20 נתפס יחף ברכבו עם ילד".
נתתי לו את תעודה הזהות, הוא בהה בה מספר שניות ועבר לצדו השני
של הרכב.
"תעודת זהות גם אתה, בבקשה" הוא פנה ליוני.
"אין עליי, היא בבית" ענה לו בתמימות.
"צא, צא מהרכב" אמר לו בתקיפות.
יוני נעל את נעליו ויצא מהרכב.
השוטר התחיל לחקור אותו מאיפה הוא, מה עשינו פה, מה המספר של
תעודת הזהות ובן כמה הוא.
יוני ענה לו באלגנטיות. הוא אמר שהוא בן 18 ושבסך הכל ישבנו
ודיברנו.
ראיתי את השוטרת מגחכת לה בצד, רואים שהצחוק עמד לה על קצה
הלשון.
השוטר עזב את יוני וחזר אליי.
"היית עצור בעבר?" שאל.
"אני??? בחיים לא" עניתי לו וחייכתי חיוך של ילד טוב ירושלים.
הוא ביקש ממני לפתוח את תא המטען מאחורה.
פתחתי אותו והשוטר הבחין בתיקים גדולים וחשודים.
"מה זה?" שאל.
"זה ציוד של אבא שלי, דברים של העבודה שלו." עניתי.
פתחתי לו את התיקים, הוא התבונן בהם ואמר:
"סע, סע הביתה בחורצ'יק."
ירדה לי אבן מהלב.
השוטרים עלו לניידת ונסעו.
יוני ואני היינו בהלם. רעדנו - זה כלום לעומת מה שהרגשנו באותם
הרגעים.
רק לחשוב על מה יכול היה לקרות אם יוני היה לוקח איתו את תעודת
הזהות שלו והיו רואים שהוא עוד לא בן 18.
מה שבטוח זה שעכשיו יוני יצטרך לקבל את מה שאני אומר.
להמתין כמה חודשים עם הכל.
אם יש אהבה, אז זה לא אמור לשנות הרבה.
החיים שלנו קשים, חשבתי לעצמי.
אי אפשר לאהוב בפומבי וגם כשעושים את זה בהיחבא אז מסתבכים.
רק היה חסר שהשוטר היה עוצר אותי בגלל זה.
"עצור! אתה הומו..."
הייתי מזיין אותו, אם הוא היה אומר לי ככה.
בעצם, "מזיין אותו" לא נשמע כל כך טוב כשזה יוצא מהפה שלי...

בסופו של הערב הורדתי את יוני בביתו.
סיכמנו את הערב כחוויה הכי מפחידה ששנינו עברנו בחיים.
מה שכן, שנינו אמרנו תודה לאלוהים כי הרי יכול היה להיות הרבה
יותר גרוע.
במקום לשבת ולספר לכם את הסיפור על הערב המפחיד ביותר שהיה לי
בחיים,הייתי יכול לשבת עכשיו בכלא ולכתוב את הסיפור הזה מאחורי
הסורגים.