חולצתי הדקה
אל מול קור הלילה
והיום בו אהבנו
כך נדם ואבד
ההייתי כחולם, ואת מלאך בחלומי?
כי עדיין שפתייך טמונות בי רכות
כי המדברה הלכתי ומשם שבתי
עוד ישבת וחיכית לי עד דמע לומר:
"לא יקרה זה שנית, לאז אסגור בריחי דלתי
לא תבוא, לא תהיה כה נסלח"

בכנות אהבה אמיתית
שלנצח לא נמה, לנצח לא נדמה
הן חזרתי אותך לאהוב פי כמה וכמה
ועינייך הבהירות כהו אדמדם:
"כסחבה לרצפת אהבתך הסוררת
דחקת אותי מכל דכי אל אבל
ולך לא אסלח, לא אשכח לעולם
לא יקרה זה שנית, לאז תכבה הגחלת
לא תבוא, אל נהיה עוד ועוד"