אני מפחד,
וואלק אני מפחד, מפחד.
מפחד שיגמר ואחריזה לא יהיה כלום

אני מפחד שלא אוכל לגזור יותר חולצות,
ללבוש בגדים שכתוב עליהם "McShit"
+סמל ענקי של מקדונלדס למעלה
ולהיות אנטי תאגידי ומגניב (כל עוד אני אוכל מקדונלדס)

אני מפחד שלא אוכל לראות יותר ערוץ 3
לא אוכל לשמוע מוסיקה בפול ווליום
לא אוכל לשבת שעות כדי לשמוע מוסיקה,
גם לא בפול ווליום, להצטער שלא נולדתי
בסיקסטיז

ולא אוכל לבכות יותר, איך לא -בפול ווליום
ולא אוכל לבכות יותר,
ויהיה לי קשה להראות רגשות, להראות
כשהגיל יעבור,
ואני אשאר רק טיפש.

ולא אוכל לאהוב יותר כל-כך חזק
אפילו את חברים שלי
ככה כמו עכשיו
כמו שאילן אמר לי ששחר אמר לו
שצריך לאכול בשביל לחיות ולא לחיות בשביל לאכול
ואני, מה אני אוכל?

ואולי זאת הייתה התקופה הכי גרועה בחיים שלי,
וכל מה שיבוא עכשיו יהיה רמות חדשות של אושר?
כן! ואולי לא.
מה שבטוח זה שמה שעכשיו, הולך ונגמר מיום ליום
ועד פסח, ישאר לי רק ספר מחזור,
ואני אהיה גאה בספר מחזור שלי.
חושרמוטה גאה.

ועכשיו אני חושב,
איזה אידיוט הייתי
כל הימים האלו, שנשארתי בבית
ושיחקתי אותה חולה
איך לא האמנתי
שיבוא יום ואני לא אצטרך להעמיד פנים יותר
כדי להשאר בבית. איזה פחד?


פעם אחרונה שאני י"ב!