ליל שישי, סיימנו לאכול ארוחת-ערב משותפת של פיצה ובירה אצל
שרון באחת-עשרה, ולקחנו מונית-שירות למסיבה איפשהו ברמת-גן,
אצל מישהו שידיד של אפרת מכיר. נועה ותמיר התחרמנו כל הדרך,
ומתישהו הנהג צעק עליהם שאם הם לא מפסיקים הוא עוצר את המונית
על המקום וכולנו עפים קיבינימט ולא איכפת לו איך נגיע למקום
שאנחנו צריכים, הוא לא צריך כתמי זרע חדשים על הריפוד. האמת
שזה לא כל-כך שינה להם, כי נועה תמיד מחלצת את עצמה מכל חור
שבו היא תימצא, אבל המבטים שלי ושל אורן הבהירו לה שהלילה
אנחנו רוצים קצת פחות צרות מהרגיל, והיא החזירה את ידיו של
תמיר לנדנן. הגענו למסיבת ילדי תיכון קונבנציונלית של וילה
גדולה ללא הורים ו/או אחים גדולים, עם סמאשינג פאמפקינז ואליס
אין צ'יינס בכמעט-פול-ווליום ברקע, וודקות וטקילות בכמויות
נכבדות, שוקולדים ועוגיות אוריאוז מפוזרים בקעריות, נרגילה
בטעם אפרסקים, נרגילה בטעם תות-בננה, נרגילה עם גראס, אפילו
קערה עם כמה דורקסים נפרדים, מאוד מרשים. האורחים היו במגוון
הכי מוזר שראיתי, החל מג'אנקים שחוברו לנרגילת הגראס כמו
באינפוזיה עם סיגריית נובלס ביד הפנויה, וכלה בתמהונים שישבו
עם כוס תה ארל-גריי ביד אחת ועותק של "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"
או לחילופין "1984" ביד השנייה ושוחחו בנעימות כאילו ישבו
באמצע ספריה ציבורית או בית-קפה לאליטיסטים לכל הפחות. מתישהו
אני ואורן הלכנו לתור אחר פיצוציה פתוחה איפשהו בעיר, מצוידים
בכסף שנתרם ע"י יושבי המסיבה וברשימת קניות של ממש - חמש פחיות
רד בול, בקבוק ספרייט, 2 חבילות אוריאוז, 2 חפיסות מרלבורו
לייט, חפיסת קאמל, חפיסת ווינסטון לייט, וחפיסת דווידוף לייט
בשבילי ובשביל אורן, כי אנחנו אניני טעם. עד שמצאנו אחת, ועד
שקנינו הכל, ועד שחזרנו הספיקה לעבור שעה, וחזרנו בשביל למצוא
שהמסיבה הולכת ונעשית מטורפת יותר ויותר, בחדר אחד מצאנו את
נועה ואפרת עם עוד שני בלאקרים שהן בדיוק הכירו מנצלות את מלאי
הדורקסים שנשארו בקערית, בחדר אחר ראינו את שרון מתגלגל על
מזרון עם בחורה מתולתלת בחולצת-ספולטורה קרועה ומקיאים את
נשמתם, ובסלון אנשים פתחו בסיאנס, או במדיטציה קבוצתית, או
במעגל הזדהות עם מריאן פיית'פול שזימרה בקול מקפיא מהמערכת,
האמת שהמלמולים שבקעו מפיותיהם באמת לא הותירו לנו משהו מובהק
לבחור בו. אני ואורן חילקנו לאנשים את המוצרים שביקשו וחמקנו
לשירותים, החדר היחיד שהיה פנוי מאנשים משתגלים/ מתמסטלים/
ישנים/ גוססים, כדי לנסות להתאוורר. את זה, כמובן, עשינו
באמצעות עישון הסיגריות מחפיסת הדווידוף-לייט החדשה שקנינו,
ועוד בכלל לא בכסף שלנו, ובעצם טוב שכך, שהרי לא תמיד יש לנו
חמישה-עשר שקלים על התחת כדי לקנות כזו.
אורן ואני התחלנו לדבר על זה שצריך להתחיל להיגמל ממסיבות
כאלה, אף על פי שזו דווקא היתה אחת מהמסיבות היותר מוצלחות
ומאורגנות-היטב שביקרנו בהן בזמן האחרון, ודווקא נהנינו יותר
משנהנינו לאחרונה במסיבה כלשהי. משם גלשנו לשיחה על עונש מוות,
ומשם לדיון בנושא את מי היינו רוצים להרוג עכשיו על המקום,
ומשם להעלאת תהיות על מה הקשר בין חלזונות ושפנים, ומשם
להתמזמזות לוהטת וכל-כך צפויה שהסתיימה בלשון שלו בין הירכיים
שלי, ובראש שלי נדפק בניאגרה של האסלה, ובבובת חרסינה מבעיתה
שנפלה לי על המצח כתוצאה מהפגיעה הפתאומית. היפית לא מוכרת
שנכנסה בטעות הסתכלה עלינו במבט מעורפל ובלי להגיד מילה הוציאה
מארון התרופות תחבושות סטריליות ויוד וחבשה את הפצע שנפער לי 2
סנטימטרים מעל הגבה. היא נתנה לי כוס פלסטיק אדומה עם מים
מהברז וליטפה לי את הראש, ואחר-כך הוציאה סיגריה מהחפיסה שאורן
ההמום הציע לה, שניהם בלי להגיד מילה. היא שיחקה בה, לא הציתה
אותה, למרות שבשלב מסוים גם אני הוצאתי מצית. היא הנידה בראש,
והוציאה מצית מהתיק שלה, לא בשביל להצית, אלא כדי להראות לנו
שיש לה ושאנחנו יכולים להפסיק להציע.
מתישהו, אחרי שנדנדנו לה על מה הקטע של לא להדליק את הסיגריה,
היא אמרה שהיא סתם אוהבת לשחק בסיגריות, והמצית שהיא לוקחת
איתה לכל מקום זה בגלל שהיא פירומנית ואוהבת לשרוף דברים.
סיפרה שקוראים לה איילה, שהיא לומדת ב"כצנלסון" בכפר-סבא
ועובדת בחברת סטארט-אפ של ידיד שלה, זה שאצלו עושים את המסיבה,
ואז ביקשה מאיתנו לפנות את השירותים, או לפחות לעזוב את עמדת
האסלה ולהסתובב הצידה ולא להסתכל, כי היא צריכה להחליף טמפון
וזה לא המחזה הכי מרנין בעולם. עם זה לא התווכחנו, ופרשנו
הצידה עד שהיא אמרה לנו שאנחנו יכולים להסתובב, ולפני זה אני
ואורן בדיוק אמרנו שלפחות הצלחנו לגרום לה לדבר, כבר התחלנו
לחשוב שהיא אילמת ולא תדבר בחיים - שיכורה או מסוממת היא בטוח
לא היתה, כי בחיים שלי לא ראיתי בנאדם מסטול או שיכור שמסוגל
לנקות פצע פתוח ולחבוש אותו ביעילות של כירורג, ובלי להוציא
הגה מהפה.
"תגידי", שאלתי אותה, "אולי יש לך רעיון מקורי מה הקשר בין
חלזונות ושפנים?"
זה כבר תפס את תשומת הלב שלה באמת, והיא מיקדה עליי את המבט
שלה בעניין. "אילו רעיונות כבר הספקתם להעלות בנידון?"
השענתי את הראש אחורה, "אני אמרתי שיכול להיות שחלזונות
מחביאים שפנים מיניאטוריים בתוך הקונכייה שלהם, והוא אמר
ששפנים מגדלים בבטן כיס סודי, כמו כזה של קנגורואים או קואלות,
ושם הם מגדלים חלזונות עד שהם בשלים לצאת מן הקונכיה".
"וידידה שלנו, נועה, אומרת שקואלות בכלל גדלות בניו-זילנד
ושרוב העולם חושב שהן גדלות באיזור אוסטרליה רק מתוך
קונספירציות מיוחדות שנבנו בשביל זה, אבל היא זה כבר סיפור
אחר" אורן העיר.
איילה חייכה ושאלה, "אתם שניכם מחוקים לחלוטין או מה?"
חייכתי, "דווקא לא, הקפצנו רק איזה שתי כוסות טקילה, ולקחנו
בקושי עשר שאכטות מהנרגילות בסך-הכל, כולל מזו עם הגראס, אפילו
לא הקאנו או משהו", ולאור החיוך שלה שהתרחב והמבט הספקני שעלה
בעיניה הוספתי, "וכדי להוכיח לך את זה את יכולה לשאול אותנו
איזו שאלה בטריגו שתרצי ונחשב לך את זה על המקום".
איילה צחקה, היה לה צחוק מוזר ומתוק כמו שלא שמעתי בחיים שלי
מבחורה, "זה בסדר, אני לא אנסה, אני לא מתה על טריגו במיוחד.
אז מה השאלה הזו, ומה בעצם אתם עושים פה, חוץ מלמצוץ אחד לשני
ולחטוף בובת חרסינה בראש?"
"סליחה!" אמרנו בטון חצי-נעלב-חצי-משועשע, ואני הסברתי, "זו
שאלה שהתחילה להטריד אותנו עכשיו ואנחנו פשוט רוצים לשמוע דעות
של אנשים אחרים, זה הכל".
איילה חייכה והמשיכה לשחק בסיגריה הלא-דלוקה, ואחר-כך אמרה
שלדעתה חלזונות ושפנים חולקים יחד דירת פנטהאוז בצפון תל-אביב
ומשם מפקחים על כל המסים שמופקדים בעיר מדי חודש, והקשרים
העסקיים הללו הם הקשר היחידי ביניהם. אני ואורן הסתכלנו אחד
בשני והנהנו בהסכמה הדדית, לבחורה יש שכל.
"יש לכם בכלל שמות, או שאני הולכת לזהות אתכם בתור 'הבחור
המוצץ' ו'הבחור שקיבל חרסינה בראש'?" היא שאלה בחיוך.
"אממ, דווקא יש..." מלמלתי, "אני ליעד, וזה אורן".
"אתם ביחד?"
"דווקא לא, למרות שלפני שנה היה לנו קטע, מתישהו קצת אחרי
שאורן עשה את הראסטות בטיול בבלגיה ואני פירקתי את הלהקה שלי
ושל סיוון, זוכר?"
"איך אפשר לשכוח, זה היה הטיול הכי מוזר שהיה לי בחיים, וזו
היתה להקה ששנאתי, ושנאתי יותר את סיוון. אז מה איתך, מה את?"
"אני?" היא חייכה ותקעה את הסיגריה בפה בחינניות, "אני סתם
כפר-סבאית מוזרה".
"לא, אני מתכוון, סטרייטית, דו, לס?"
"אהה. דו. ואני גם צמחונית".
בשלב הזה היא קמה ממושב האסלה, אחזה בידיים של שנינו והקימה
אותנו, "בואו, נעוף הביתה".
אורן נבהל והסתכל עליה בחשש, "מה פתאום הביתה, עד שנמצא את
האנשים שבאנו איתם, וחוץ מזה, אם את לא מתכוונת לעשן את
הסיגריה את מוכנה להביא לי אותה? די מתחשק לי".
היא הסתכלה עלינו ומבלי לומר מילה משכה בידיים שלנו, הסיגריה
עדיין תקועה לה בפה. בשלב הזה, למרות שהיינו כבר די עייפים
והמחשבה שלנו היתה פחות צלולה, הבנו כבר שאם היא מחליטה משהו,
עדיף לא לבזבז אנרגיות על להתווכח איתה אלא פשוט לעשות מה שהיא
רוצה.
איילה היתה בחורה די יפה, נמוכה ממני בחצי ראש, עם שיער היפי
בהיר ארוך-ארוך ושמלה הודית כחולה ארוכה עם צעיף שחור שקוף
שכרוך מהכתף ועד הירכיים ומתנפנף הצידה, רזה ועם זרועות ארוכות
לבנות ואצבעות ארוכות שכל הזמן התעסקו במשהו. אורן לא הוריד
ממנה את העיניים, ולפי איך שאני מכיר אותו אם היא לא היתה
במחזור הוא כבר מזמן היה מנסה עליה משהו, למרות שבמובן מסוים
היא הפחידה את שנינו עם המוזרות והביטחון שלה, כך שאני לא בטוח
אם היינו בכלל מצליחים, גם אם היינו מנסים.
כשהיא מצאה את הדברים שלה, נזכרתי שוב בחברים שלי ושל אורן
וניסיתי לשאול אותה אם לא כדאי שבכל זאת נחפש אותם. "תביני, יש
לנו אחריות להביא את החברים שלנו הביתה בשלום, לא משנה כמה
שפוכים הם יהיו, ואני ממש לא רוצה להשאיר אותם כאן במקום שהם
לא מכירים. אני רוצה לפחות למצוא את נועה, כי אליה היינו
אמורים לחזור אחר-כך".
איילה לקחה שאיפה של עשן דמיוני מהסיגריה הכבויה ולא הסתכלה
עליי, "נועה זו הבלונדינית שמזדיינת באיזשהו חדר עם יוני
וניצן?"
"אממ, לא, זו אפרת, לנועה יש צמה ורודה וצמה שחורה, ונדמה לי
שהיא גם שם, מזדיינת עם מי שאמרת".
איילה גיחכה, "אני מבטיחה לך שעכשיו שתיהן ממש לא במצב שמאפשר
להן לזוז למקום כלשהו. תן להן להישאר כאן, אני מכירה את דין,
הבחור שהבית שייך לו, הוא לא זורק מכאן אנשים סתם ככה. אבל לכם
באמת אין שום סיבה להישאר כאן, ועדיף שתלכו למקום קצת יותר נוח
ממסיבה גוועת שמלאה באנשים שאתם ממש לא רוצים לטפל בהם כשהם
יקומו".
למראה המבט התוהה שהיה על פניי ועל פניו של אורן, היא הוסיפה,
"מלבדי ומלבדכם, כל האנשים שנמצאים כאן נמצאים אחרי לילה ארוך
של שתיית אלכוהול, צריכת ניקוטין וסמים קלים, סקס עם אנשים שהם
לא מכירים וחוסר שינה לזמן ארוך. עכשיו לא תמצאו פה אף אחד ער,
אבל כשהם יתעוררו, עדיף יהיה לא להתמודד איתם".
"רגע רגע, ככה אנחנו עוזבים אותם? זה לא קצת חסר אחריות? ואיפה
כל האנשים הנחמדים שהיו פה מקודם, אלה שקראו ספרים ואפילו לא
נגעו בסיגריות?"
"האנשים האלה הלכו לפני שעתיים לפחות, כי הם חכמים, ובכמות של
האנשים הלא-חכמים שנשארו פה וקלקלו לעצמם את הבריאות ברמה
מוגברת הלילה אין לשלושתנו סיכוי לטפל, אז הדבר החכם שנשאר
לעשות הוא לקום וללכת למקום שבו אפשר לישון. אני חושבת על הבית
שלי, מאיפה אתם בכלל?"
"אנחנו מרמת-השרון, חלק מהחברים שלנו מהרצליה".
"טוב, אני אומרת שניסע לבית שלי, יש לי מספיק כסף ואתם יכולים
להישאר לישון. דין כבר ידאג לחברים שלכם, נתקשר אליו כשנקום".
סבבה, לי ולאורן לא היה כוח להתווכח, בטח לא עם מישהי שמציעה
לשלם עלינו במונית.
איילה התקשרה להזמין לנו מונית, וכשנסענו שאלנו את הנהג מה
לדעתו הקשר בין חלזונות ושפנים. הוא הסתכל אחורה בתדהמה ושאל
את איילה אם היא מלווה אותנו הביתה, שלא יקרה לנו כלום בדרך.
היא צחקה ואמרה שיסמוך עליה, שנהיה בסדר, ושהדבר היחיד שהיא
דואגת לו זה כל האנשים שאי-אפשר היה להסיע הביתה. הוא מלמל
משהו בגרמנית והם התחילו לנהל שיחה שלמה שלא יכולתי לתרגם, כי
הדברים היחידים שאני ואורן מבינים בגרמנית לקוחים מסרטי פורנו.
כשהנהג הוריד אותנו, איילה לקחה אותנו למרתף בבית שלה וסידרה
לנו מזרנים עם סדינים ושמיכות, ונתנה לנו נשיקות לילה-טוב
במצח.
רציתי עוד להגיד לה משהו, לפני שתלך לישון, אז שאלתי אותה מה
דין יגיד כשיראה שאין אף-אחד שמשגיח על הבית ושורצים בו כלמיני
מסטולים שאת רובם הוא בטח בכלל לא מכיר. איילה חייכה ואמרה
שהוא יסתדר, כפי שהוא תמיד מסתדר, מקסימום היא תחזור ותעזור
לו, השאלה היא עד כמה אפשר יהיה לטפל בהם, את רובם בטח בכלל לא
יהיה אפשרי להסיע הביתה כפי שהם עשו כרגע.
"מה זאת אומרת עשיתם כרגע?" שאלתי לרגע בבהלה, "הזמנת לנו
מונית, ובכלל לא ראינו מי זה הדין הזה".
איילה חייכה שוב, חיוך של אחות גדולה שמשועשעת מאיוולתו של
אחיה הקטן, "אם לא היית כזה מסטול מעייפות היית יכול לשים לב
שזו לא היתה מונית, אלא פורד אסקורט פרטית פשוטה, ושדווקא כן
ראיתם את דין, רק שבמקום להודות לו על ההסעה, כל מה שאמרתם לו
היה מה הקשר בין חלזונות ושפנים".



© אפריל 2001