יעל ודנה החליטו בזמן החופשה לסוע קצת לחוף הים. כל אחת נסעה
לביתה וקבעו שדנה תבוא לאסוף את יעל בעוד שעה.
כעבור שעה דנה צפצפה מהאוטו שלה לעבר האחוזה של דנה.
דנה ירדה במהירות במדרגות וזרקה שלום חטוף לאביה.
"דנה בואי הנה" קרא אביה.
"אבא מה? אני ממהרת. דנה כבר בחוץ.
"לא אכפת לי מדנה. לאן את הולכת?" "אנחנו נוסעות לים. קבלנו
חופש מבית ספר. עכשיו אני הולכת." "רגע..."
"אבא מה רגע?" "ככה את הולכת בלי לומר שלום בלי כלום?!"
"אוי אבא'לה אני מצטערת" יעל רצה לאביה ונתנה לו נשיקה אוהבת.
ליעל ואביה היה קשר מיוחד, מאז היעלמותה המסתורי של אמה בגיל
12 לפני 5 שנים היא ואביה נשארו לבד. הם גוננו אחד על השני
מאוד והיו תמיד מדברים ומספרים הכל אחד לשניה.
יעל יצאה בריצה לעבר המכונית של דנה והן החלו לסוע.
"מה לקח לך כל כך הרבה זמן?!" "אבא שלי. אבל לא חשוב עזבי.
עכשיו חושבים רק על הים והחופש הזה שהגיע בדיוק בזמן המתאים.
את לא יודעת איך נמאס לי מהלימודים." "תאמיני לי אני יודעת.
אבל יש גם הנאות שיכולות להעביר לך את הזמן." "איזה הנאות
בדיוק יכולות להיות בית ספר?" "תראי יעלי את יודעת שאין מישהו
שלא היה רוצה להיות אתך. את רק צריכה להגיד מילה וכולם מסתדרים
בשורה אצלך כמו ילדים קטנים." "איזה שטיות את מדברת. בכל מקרה
אין אף אחד שמוצא חן בעיני. אני לא מבינה מה את מוצאת בהם!?"
"תראי אף אחד לא מושלם. אבל צריך להסתדר עם מה שיש לא ככה?"
שתיהן החלו לצחוק ללא הפסקה עד שהגיעו לחוף הים.
בחוף הים הן היו המוקד למשיכה שלכל הבנים. כרגיל את יעל אף אחד
לא עניין ודנה החליטה ללכת לטייל.
"יעלי אני הולכת פה רגע עם מישהו. את תסתדרי נכון?"
"בטח דנה, אני כבר רגילה לזה לא?"
יעל המשיכה לשכב ולהשתזף בשמש עד שבלי לשים לב היא נרדמה.
"בוקר טוב... זה לא טוב לשכב ככה בשמש! לא לימדו אותך?"
יעל התעוררה בבהלה מהקול שלא הכירה.
"מי אתה?" "היי אני דור. ומי את?"
"זה לא עניינך מי אני. מי נתן לך רשות לבוא אלי ככה. יכולת
להרוג אותי מפחד."
"תראי ראיתי ילדה כל כך יפה שוכבת לבד בשמש ואמרתי לעצי שאני
חייב להציל אותה מהקרניים של השמש"
"אוקי, זה מאוד נחמד מצדך ותודה אבל עכשיו שסיימת את עבודתך פה
אתה יכול ללכת אני יכלה לטפל בעצמי."
"ככה את מסלקת אותי? אני ממש נפגע. מה אני לא ברמה שלך לדבר
איתי?"
"זה ממש לא קשור" אז אם זה לא קשור תרשי לי להזמין אותך למשקה
קטן?"
"אני מחכה לחברה שלי פה." "תראי אם את ממש לא רוצה אז לא צריך.
זה לא שאת היחידה פה. לפחות על תמצאי תירוצים אוקי?"
"מה אתה רוצה? אני לא ממציאה כלום." "טוב הבנתי אותך. ביי
הלכתי."
"חכה רגע. אני לא מנסה לנפנף אותך. אני באמת מחכה לה." "אוקי
אז תראי מה נעשה, אני ילך להביא לנו משהו לשתות ונישאר פה
אוקי?" "אין לי בעיה. אני יחכה פה ואתה תראה שחברה שלי תבוא
עוד מעט." "אוקי אז אני חוזר עוד מעט."
בינתיים שיעל חיכתה חזרה דנה עם הבחור שהלכה.
"יעל תכירי זה שי. שי זאת יעל."
"נעים מאוד" שניהם אמרו.
אחרי 10 דקות ראתה יעל מהאופק את דור חוזר עם המשקאות.
"דנה את רואה את זה שחוזר? התחלנו לדבר את לא יודעת מה הוא עשה
לי כמעט קיבלתי התקף לב. מה את אומרת עליו?"
"חתיך בטרוף יעלי אני גאה בך. אני לא מאמינה שמישהו הצליח
להזמין אותך לשתות." "די תפסיקי לרדת עלי. אני לא יודעת את
האמת איך זה קרה."
"טוב הנה הוא בא אז אני יחקור אותו קצת."
לפני שהבנות הספיקו לפתוח את הפה דור החל...
"שי יא מניאק טוב שלא הפקרת אותי."
"מצטער אחי פשוט הכרתי פה מישהי בוא תכיר."
"זאת דנה שהלכתי איתה מקודם וזאת חברה שלה, תזכירי לי איך
קוראים לך שוב מצטער." "זה בסדר כבר הכרנו" דור ויעל חיכו אחד
לשני.
"באמת? מתי הספקתם? מה אתם מכירים?" "כן הצלתי אותה מקודם
משרפה."
"מה? איזה שרפה?" דנה ושי היו המומים.
"עזבו זה סיפור ארוך" שניהם צחקו.
כל הארבעה ישבו וצחקו עד שהפלאפון של יעל צלצל.
"הלו? כן אבא אני פה בים. אני יחזור עוד מעט. ביי, ביי."
יעל ניתקה את הטלפון.
"דנה, אני חייבת לחזור הביתה. אני לא רוצה שאבא שלי יהי לבד
בארוחת הערב." "אוקי אז בואי נתארגן."
"מה כבר את הולכת?" שאל שי "כן מצטערת אבל היא רוצה לחזור ולא
נעים לי."
"רגע יש לי פתרון" שי אמר
דנה תישאר פה ואני יחזיר איתה ואתה תיקח את יעל כי גם ככה אתה
צריך לחזור הביתה." כולם הסכימו לרעיון ויעל ודור הלכו לכיוון
המכונית.
כל הדרך הם דיברו והכירו אחד את השני לעומק. היא סיפרה לו על
אמא שלה והוא סיפר לה על הזמן שהיה באירופה במשך שלוש שנים.
הם הגיעו לביתה. הוא היה נדהם מגודל האחוזה שלה והיא הרגישה
קצת לא נעים.
"זה לא מפחיד כמו שזה נראה." " אני יודע פשוט לא חשבתי..." "זה
בסדר אני רגילה שאנשים ככה מסתכלים ופתאום הכל משתנה. תודה על
ההסעה."
" חכי רגע, לאן את הולכת? את לא משאירה לי מספר להתקשר?"
"תראה אני יגיד משהו שאולי ישמע מגעיל אבל אני חייבת לומר את
זה." סבבה, תגידי." "אני מקווה שאתה לא רוצה את המספר פתאום כי
ראית איפה אני גרה וכל זה כי זה ממש לא משקף אותי ו..." לפני
שהיא הספיקה לסיים את המשפט הוא עצר אותה.
"חכי שניה. לפני שאת ממשיכה. אני ממש לא רוצה להיות איתך בקשר
בגלל הגודל של הבית שלך. נדלקתי עלייך עוד בים ונראה לי שגם את
עלי. בואי נדבר ונראה לאן זה יוביל, אוקי?" היא חיכה "אוקי,
תתקשר ונדבר. "
היא נתנה לו את המספר ונכנסה לביתה.
אביה ראה את כל השיחה מבעד לחלון.
"יעל, בואי רגע" "כן אבא'לה. קרה משהו?"
"לא מתוקה, לא קרה כלום. עם מי חזרת עכשיו?" "סתם ידיד שפגשתי
בחוף" "סתם ככה נסעת עם מישהו שאת לא מכירה? זה לא מתאים לך."
"אל תדאג אבא עשיתי לו בדיקה. אני עכשיו חייבת להתקלח ולישון
כי אנחנו יוצאות בערב."
"אוקי תלכי."
בערב דנה הגיעה ליעל והתחילה לספר לה את כל מה שקרה עם שי.
"יעלי, אני חושבת שמצאתי את האביר שלי." "דנה את אומרת את זה
כל פעם שאת פוגשת מישהו." "יעל הפעם אני רצינית. הוא כזה חמוד
וחתיך ו... ומושלם." "דנה תירגעי. רק היום הכרת אותו." "מה זה
קשור? שזה נמצא זה נמצא. מה את לא מרגישה ככה כלפי דור?"
"תאמת..." היא הסמיקה "בחיים לא הרגשתי ככה כלפי מישהו. אני לא
יודעת אני מרגישה מוזר." "יעלי התאהבת, אני כל כך שמחה בשבילך!
נו אז ספרי מה התנשקתם או משהו!?" "לא, מה פתאום, רק הכרנו.
בהחלה בכלל לא רציתי לתת לו את הטלפון כי היה נראה שהוא מתלהב
מהבית יותר ממני" דנה התחילה לצחוק.
"למה את צוחקת?" "יעלי לא נראה לי שהבית שלך יעשה עליו משהו,
הרי יש לו בית בגודל של הבית שלך ושלי ושל עוד שלושה בתים נראה
לי."
"מה?? למה מי הוא?"
" אני לא יודעת בדיוק אבל ממה ששי סיפר לי הוא גר בארה"ב ואבא
שלו עשיר בטרוף." "יו אני לא מאמינה איזה פדיחה. ועוד אחרי מה
שאמרתי לו!" "לא נורא. חכי יש לי טלפון"
בטלפון שי היה. הוא הציע שארבעתם יפגשו באותו ערב. יעל מרב
בושה לא ידעה מה להגיד. למרות שהיא רצתה מאוד לפגוש שוב את דור
היא ידעה שהיא לא תוכל להסתכל לו בעיניים ולבסוף החליטה שלא
תבוא.
דנה ניתקה את השיחה וניסתה לשכנע אותה לבוא אך לא הצליחה. היא
החליטה לא לוותר לחברתה הטובה ביותר בעיקר מכיוון שראתה כמה
דנה רוצה להיפגש עם דור. כששי בא לאסוף אותה מהבית של יעל היא
החליטה להתקשר לדור ולספר לו כל מה שקרה.
בינתיים, בביתה יעל החליטה שהיא תלך לפאב של גל ,ידיד טוב שלה,
כדי לא להיות עצובה. היא התארגנה ויצאה.
"היי גיא, מה קורה?" "הכל טוב. אז מה קרה שאת פה איתי ולא עם
דנה." "עזוב זה סיפור ארוך שממש לא בא לי להיכנס עליו." הטלפון
שלה צלצל.
"היי יעל, זה דור. אני מפריע?" "לא, ממש לא." "סבבה אז מה את
עושה?"
"אני פה אצל ידיד שלי בפאב שלו. מה אתך?" "אני פה ליד הבית שלך
אז חשבתי לקפוץ. מעונינת?" "אה, כן למה לא. אני יצא לבית
עכשיו. תחכה לי שם."
יעל יצאה במהירות לעבר ביתה בלי לומר אפילו שלום לגיא. היא
הגיעה לביתה בדיוק כשדור הגיע.
"היי, מה נשמע חמודה?" "הכל טוב. אז לאן ניסע?" "אני רוצה
להראות לך משהו." "תספר לי מה זה אני במתח." "לא , תתאפקי זאת
הפתעה. "
הם נסעו במשך 20דקות עד שהגיעו לגינה ענקית.
"זה מה שאתה רוצה להראות לי? גינה? אפשר היה לראות את זה את
בעיר שלי." "חכי. עוד רגע. זה משהו שאת צריכה לראות לפני
שנמשיך בקשר."
הם נסעו עוד 5 דקות והגיעו לאחוזה ענקית ומדהימה.
"אני חושבת שאני מבינה למה הבאת אותי לפה. דנה דיברה אתך
נכון?" "כן, אבל אל תתעצבני עליה. היא חברה טובה. תקשיבי
הכסף ממש לא מזיז לי וזה ממש לא מה שאני מחפש בבחורה. ראיתי
אותך בים וישר נדלקתי עלייך ואחרי שהתחלנו לדבר אז בכלל ותאמת
אני חושב שגם לך יש משהו כלפי. אז אני חושב שאנחנו חייבים
לנסות ולראות אם יצא משהו. את לא חושבת?" "אני יגיד לך משהו,
אני לא רגילה למצבים כאלה. אף פעם לא הרגשתי כמו שאני מרגישה
עכשיו." "יופי אני שמח" הוא התקרב עליה ונישק אותה נשיקה קטנה
על השפתיים. היא חייכה. הוא התקרב שוב והם התנשקו נשיקה מדהימה
וארוכה. היא הרגישה כאילו היא בעננים.
"בואי את רוצה להיכנס?" "נראה לך, תראה איך אני ניראת. אני
יעשה רושם רע." "יעל, די לא חשוב מה תלבשי את תראי מדהימה.
וחוץ מזה שאין מישהו עכשיו בבית. רק ההורים והם ישנים רחוק
מאוד מהחדר שלי"
הם נכנסו לבית והגיעו לחדר שלו. כל החדר היה מלא בנרות וברקע
היתה מוזיקה רומנטית.
"אני מבינה שיש לך ביטחון עצמי גבוה שהיית בטוח שאני יבוא
לפה."
"תראי אם זאת לא היית את זאת היתה יכולה להיות מישהי אחרת."
הוא קרץ לה. "יעלי, שאני רוצה משהו אני עושה הכל כדי להשיג
אותו ואני מאוד רוצה להכיר אותך." "אני מאוד שמחה. כי גם אני
רוצה להכיר אותך. ותודה החדר הזה מהמם!" הם ישבו אצלו עד 5
לפנות בוקר ורק דיברו.
"את רוצה לשתות משהו חם?" "כן, שוקו חם יהיה מצוין." "אין בעיה
אני מביא לך." בזמן שדור הלך להכין את השוקו יעל נרדמה.
דור נכנס לחדר עם השוקו וראה אותה על הרצפה. הוא הרים אותה
ולקח אותה לחדר האורחים שהיה להם בחדר. ואז צלצל לדנה.
"דנה מה קורה זה דור." "הכל טוב דור מה אתך? נו נפגשת עם יעל?"
"כן הכל מצוין היא אצלי. אבל תקשיבי היא נרדמה ואני לא רוצה
להעיר אותה אז אולי תתקשרי לאבא שלה ותגידי לו שהיא ישנה אצלך
כדי שלא ידאג?"
"רעיון מצוין. אני יתקשר ואתם תיהנו לכם, ביי"
הבוקר הגיע ויעל התעוררה בלי להבין איפה היא. היא יצאה מהחדר
והחלה ללכת באחוזה שנראתה לה כמו מבוך אחד גדול. היא הגיעה
לפינת האוכל וראתה את דור יושב שם.
"דור מה קורה כאן?" "היי יפיפייה. אתמול שהלכתי להכין שוקו
נרדמת אז לקחתי אותך לישון בחדר." "אבל אבא שלי בטח דואג. אני
חייבת לזוז." "לא חכי דיברתי עם דנה והיא אמרה לו שאת ישנה
אצלה."
"מה? אני לא מאמינה בחיים לא שיקרתי לאבא שלי." "יעל זה לא כזה
נורא אני לא מבין למה את עושה מזה עניין בסך הכל ישנת פה כי
נרדמת. את רוצה שאני ייקח אותך עכשיו או שתישארי פה עוד קצת?"
"אני חושבת שעדיף שאני ילך הביתה." "אוקי בואי." במשך כל
הנסיעה אף אחד מהם לא הוציא הגה. כשהגיעו לביתה הם נפרדו רק
בשלום. יעל יצאה מהמכונית ודמעות זלגו מעיניה. דור כעס על עצמו
שנתן לה ללכת ככה אבל החליט שהיא צריכה ליזום מעכשיו ולהחליט
עם היא רוצה בקשר הזה.
"יעלי מה קרה?" קרא אליה אביה. "כלום אבא אני בסדר." היא רצה
במעלה המדרגות. אביה נפגע, הוא לא היה רגיל שיעל לא מספרת לו
מה עובר עליה. הוא עלה לחדרה ושמע אותה דרך הדלת בוכה.
למחרת כאשר חזרו לבית ספר יעל פגשה את דנה. דנה היתה בעננים.
"יעלי עבר עלי סוף השבוע הטוב ביותר בעולם." "אני שמחה דנה אבל
בואי אנחנו נאחר." "עזבי, ספרי לי מה היה איתך ועם דור." "אני
לא רוצה לדבר על זה." "יעלי מה קרה?" "אמרתי לך שכלום. אני לא
רוצה לאחר לכיתה."
היא ישבה בכיתה ורק רשמה את שמו של דור במחברת. היא היתה קרועה
לשני הצדדים. היא רצתה לספר לאביה על כך שלא ישנה אצל דנה אך
ידעה שזה יכול לגרום לכך שלא תוכל להתראות עם דור יותר, וגם
ככה לא היה ברור לה עם יש עתיד לקשר. היא החליטה שהיא חייבת
לנסות. היא התקשרה לאביה כדי שיאשר לה לצאת מהבית ספר עד לערב.
אחרי שכנועים הוא הסכים והיא נסעה הביתה.
"אבא אני יכולה לדבר איתך לרגע?" "בטח יעל. את יודעת שאני תמיד
פה בשבילך." "אבא אני חייבת לספר לך משהו. ביום שישי אני לא
ישנתי אצל דנה." "אז אפה היית?" "הלכתי לפאב של גיא ומשם הלכתי
לבית של דור, זה שפגשתי בים." "אוקי עד פה הכל מובן." "אז ישבו
ודיברנו וכל זה והשעה היתה כבר 5 לפנות בוקר ובזמן שהוא הכין
לי לשתות אני נרדמתי בחדר שלו. אז הוא פשוט לקח אותי לחדר
אורחים שלו ונתן לי לישון שם בלי להעיר אותי וכדי שלא תדאג דנה
אמרה לך שאני אצלה. זה יסר אותי מאתמול והייתי חייבת לספר לך
את האמת. אני לא רוצה שיהיו סודות בינינו אבל פחדתי שאתה לא
תיתן לי להתראות עם דור יותר וממש לא רציתי את זה." "תראי
מתוקה אני שמח שסיפרת לי את זה, אבל ממש לא מוצא חן בעיני
העובדה שנרדמת סתם ככה אצל בחור שאת בכלל לא מכירה, ובנוסף לזה
במקום להחזיר אותך הביתה הוא משאיר אותך אצלו. זה לא מקובל
עלי!" "אבא ידעתי שככה תחשוב ועכשיו אני מצטערת שבכלל סיפרתי
לך! אני לא מאמינה שאתה לא בוטח בי." "יעל בך אני בוטח, זה הוא
שאני לא בטוח בו." "לא אכפת לי מה שאתה אומר, אני מקווה שהוא
עוד ירצה לראות אותי אחרי מה שעשיתי לו." "יעל אני מצטער עם את
מרגישה עצובה או כועסת עלי אבל אני לא מוכן שתיפגשי איתו יותר
זה רק לטובתך." אבא לא אכפת לי מה אתה אומר. אני רוצה שתצא
מהחדר שלי עכשיו." אביה יצא מהחדר ויעל נשארה לבד. היא הלכה
לטלפון וחייגה לדור.
"דור? זאת יעל. אני מפריעה?" "את יודעת שלא יעלי." "טוב אז דבר
ראשון רציתי להתנצל על איך שהתנהגתי באותו יום. אתה היית כל כך
נחמד אלי והתייחסת אלי מדהים ואני הרסתי את זה. דבר שני אני
רוצה להיפגש אתך." " אחלה, יש לנו כמה דברים שאנחנו צריכים
להבהיר."
דור הגיע.
"תראי יעלי אני מאוד רוצה להמשיך את הקשר הזה אבל יש משהו שאני
חייב לדעת קודם." "אוקי, תשאל." "לפני שהתקשרת אלי שאלת מישהו
לגבי זה או מישהו אמר לך להתקשר אלי?" "תאמת נורא התלבטתי מה
לעשות כי מצד אחד אני לא מסוגלת לשקר לאבא שלי אבל מצד שני לא
רציתי לסיים את הקשר איתך! חשבתי על זה כל היום עד שהחלטתי
שאני חייבת לספר לאבא שלי ולאחר מכן להתקשר עלייך. בסופו של
דבר גיליתי שטעית שפניתי עליו אבל אני לא מצטערת על זה
שהכרנו." "זה אחלה אבל יעלי את לא חושבת שהיית צריכה להחליט
החלטות לבד ולא לעשות כזה סיפור מזה ששיקרת לאבא שלך על משהו
כזה קטן שבא רק כדי לא להדאיג אותו?"
"דור אתה אולי צודק אבל אתה חייב להבין שביני לבין אבא שלי יש
יחסיים מאוד מיוחדים שאני רוצה לשמור עליהם!" "אני לא יודע מה
להגיד. תראי אני לא אומר שצריך לשקר כל הזמן אבל יש דברים שאני
חושב שלא צריכים להיות תלויים באב שלך. אני מתכוון לזה שאני לא
רוצה שכל בעיה שתהיה לנו ישר אבא שלך יהיה המתווך שיגיד לך מה
לעשות." "אולי אתה צודק ובאמת נסחפתי בקשר לשינה אצלך אבל יש
דברים שאני חייבת להתייעץ איתו. יותר נכון רוצה לא חייבת.
תראה בוא נתחיל ונראה לאן הדברים מובילים. חבל לריב על דברים
שעוד לא קרו אתה לא חושב?" "אוקי את צודקת." "אבל ישמשהו שאני
חייבת לספר לך. אבא שלי לא ממש מתלהב ממך כרגע והוא לא רוצה
שניפגש יותר"
"ומה את רוצה?" "אני רוצה להיפגש אתך" "יופי, אז מה נעשה?"
"ניפגש!"
שניהם חיכו וחתמו את השיחה בנשיקה.
עברו ימים, שבועות, חודשים וכך אלה. דור ויעל היו מאוהבים עד
הראש אך הבעיות לא חיכו להם והם מיהרו להגיע. יעל ירדה בציונים
שלה מתחילת השנה ועצם כך שהייתה בבית ספר ללא אישורי יציאה
בגלל שאביה לא רצה שתיפגש עם דור גרמו לשניהם תסכול רב.
יעל ודנה היו בחדרן שבבית הספר ודיברו על הבנים.
"דנה אני כבר מתה לראות אותו. אני כל היום חושבת עליו, מדמיינת
אותו לידי מנשק אותי ומחבק אותי. אני יושבת בשיעור וחושבת
עליו, בלילות אני חולמת עליו. ואת יודעת מה הכי כיף?! שאני
יודעת שגם הוא חושב עלי." "יעל אני יודעת בדיוק מה עובר עלייך
כי גם אני מרגישה ככה." "תגידי..." יעל צחקה.
"תגידי מה?" "דיברתם כבר על... את יודעת, יחסים?" "תאמת כן,
חשבו על זה אבל החלטנו לחכות קצת. אתם דיברתם?" "לא, הוא לא
העלה את הנושא בכלל. את חושבת שיש סיבה מיוחדת?" "תראי או שהוא
חושב שאת עדיין לא רוצה ולא מוכנה או שהוא עצמו לא מוכן." "מה
את רוצה להגיד שאת חושבת שהוא לא נמשך אלי?" "לא יעל, בכלל לא
התכוונתי לזה. נראה לך הגיוני שהוא לא ימשך אלייך?" "אני לא
יודעת. תראי אני לא הראשונה שלו זה בטוח והוא ראה כל כך הרבה
דברים שאני לא ראיתי ועשיתי. הוא היה בחו"ל הוא מכיר מקומות."
"יעל מה זה קשור בכלל לסקס?" "אני לא יודעת." "תראי אני לא
התכוונתי לזה שהוא לא נמשך אלייך. אולי בגלל שהוא כל כך אוהב
אותך הוא לא רוצה שזה יהיה סתם? גם אני כבר שכבתי עם בנים אבל
עכשיו אני מאוהבת ואני רוצה שזה יהיה הדבר הכי נכון שקיים. ואם
אני צריכה לחכות עוד קצת בשביל זה אז לא יקרה כלום." "אולי את
צודקת אני סתם מדברת שטויות." הן המשיכו לצחוק ולדבר על כל
הנושאים שעלו על דעתן.
"יעל שמעת את זה?" "שמעתי מה דנה?" "לא יודעת כאילו זרקו עלינו
משהו אבן או משהו כזה." "את סתם מדמיינת דנה. מאיפה ומי יזרוק
עלינו דברים עכשיו?" "אני אומרת לך, שמעתי משהו." "דנה די את
עייפה בואי נלך לישון." "חכי רגע אני פותחת את החלון." "טוב
אבל תסגרי אחר כך כי קר פה נורא." "יעל בואי תראי מי בדיוק
זורק לנו דברים, זה אהובך הקטן." "מה?" יעל קמה מן מיטתה ורצה
לעבר החלון. היא ראתה למטה את דור עומד ומנופף לה שתרד למטה.
"איך הוא רוצה שאני ירד? עם יתפסו אותי ישאירו אותי בסוף שבוע
פה." "נו תסתכני קצת. אני יחפה עלייך עם מישהו יבוא יאללה
לכי." יעל לבשה את החלוק שלה וירדה במהירות במדרגות למטה לעבר
החצר.
"דור, מאמי מה אתה עושה פה? השתגעת?" "בואי הנה." הוא קירב
אותה עליו.
"לא יכולתי להיות שניה יותר רחוק ממך. לא אכפת לי שיתפסו
אותנו. הייתי חייב לראות אותך ולהגיד לך כמה אני אוהב אותך
ומשתגע בלעדייך." "גם אני אוהבת אותך דור. בדיוק סיפרתי לדנה
שאני כל היום חושבת רק עלייך." היא התקרבה עליו קרוב, קרוב
ונישקה אותו נשיקה ארוכה וחמה.
"יעלי בואי ניסע בסוף שבוע הזה לבית נופש של ההורים שלי
באילת." "השתגעת? אין מצב שאבא שלי ירשה לי ככה סתם לנסוע ועוד
איתך." "נו יעל בבקשה. אנחנו נעשה כיף חיים. אולי אפילו גם דנה
ושי יבואו." "דור אתה יודע שאני אוהבת אותך ומתה לנסוע איתך
אבל..." "בלי אבל. זהו החלטתי אנחנו נוסעים ואני לא שואל אותך.
גם אם אני יאלץ לחטוף אותך את תבואי איתי."
"חמוד שלי אוקי אני מסכימה. בוא נברח. אבל כדי שנוכל לברוח אני
חייבת לעוף כדי שלא יתפסו אותי ואני יתקע פה בסוף שבוע." הם
התקרבו והתנשקו בנשיקה חמה ואוהבת. "יעל שמעת את זה?" "לא, למה
מה שמעת?" "לא יודע היה נשמה לי שמעתי אנשים מתקרבים." "חכה
גם אני שומעת. דור מה נעשה עם יתפסו אותי יודיעו לאבא שלי."
"תירגעי יעל, בואי נתחבא מאחורי העץ." "איך להירגע, אני מתה
מפחד." "בואי הנה לא יקרה לך כלום כל עוד אני פה אז תבטחי בי.
אני יספור עד 3 ובשלוש תרוצי למדרגת אוקי מתוקה." "ואם אני לא
יגיע?" "בואי הנה, הנה נשיקה ואני בטוח שתצליחי." "אני אוהבת
אותך דור." "גם אני אותך מתוקה." "1...2...3... רוצי!"
יעל רצה במהירות לעבר המדרגות והגיעה לחדרה בשלום.
"נו מה הוא רצה?" יעל חייכה חיוך גדול ונשכבה במיטה. "נו יעל
תספרי לי כבר." "הוא, הוא, הוא..." "הוא מה יעל? דברי בעברית"
"הוא רק רצה להגיד לי שהוא אוהב אותי ולא יכל להיות שניה בלעדי
אז הוא במיוחד כדי לראות אותי. ו..." "ו... יעל נו אני במתח!"
"והוא הזמין אותי לסוף שבוע באילת!" "די!!! אני לא
מאמינה. אני כל כך מאושרת בשבילך יעלי." "גם את יכולה להיות
מאושרת כי ממה שהבנתי גם את ושי באים." "איזה יופי. אני שמחה
כל כך. גם בשבילך וגם בשבילי!" "גם אני. החיים שלי מושלים כרגע
שום דבר לא יכול להרוס לי את הרגע הזה. " "גם לי יעלי, אבל את
יודעת מה זה אומר?" "מה אומר מה?" "למה את חושבת שהוא הזמין
אותך לסוף שבוע? כנראה מה שדיברנו מקודם הגיע עליו מה' והוא
החליט שהגיע הזמן." "את חושבת? אני לא בטוחה. הוא היה אומר
משהו לא?" "אני לא יודעת. זה נראה לי מובן מעליו לא?" "אני
חושבת שכן, אבל אני לא בטוחה שהוא התכוון לזה." "תראי יש לי רק
שתי שאלות לשאול אותך. את אוהבת אותו?" "כן, אני אוהבת אותו
כמו שלא חשבתי שמעולם אני יכולה לאהוב מישהו." "ואם הוא היה
מציע לך לשכב איתו היית מסכימה?" "אני חושבת שכן." "אז זהו,
אפילו אם זאת לא הכוונה שלו את יכולה לעשות לו הפתעה כי הרי
ברור שתישנו באותה מיטה לא?" "נראה לי, את שואלת אותי שאלות
שאין לי כרגע תשובה עליהן." "זה בסדר מאמי אני בטוחה שאת תיהני
לא חשוב מה יקרה ביומים האלה." "אני מקווה שאת צודקת כי הלחצת
אותי קצת." "יודעת מה? נלך לישון עכשיו ומחר בשעתיים הפנויות
שיש לנו נצא לעשות קניות וזה יעזור לך להירגע." "אוקי אין
בעיה. אז עכשיו לילה טוב. אני הולכת לחלום קצת על אהובי." "גם
אני. לילה טוב יעל."
למחרת הן יצאו לקניות ולאחר מכן תכננה יעל ללכת לביתה ולשכנע
את אביה לאפשר לה לנסוע לאילת. היא לא סיפרה לו את האמת
והחליטה להגיד לו שהיא נוסעת עם משפחתה של דנה.
"יעל להגיד לך את האמת, אני לא מאמין לך. אני יתקשר לבדוק את
זה עם ההורים של דנה. חכי פה." אביה הלך לטלפון במשרדו והתקשר
להורים של דנה. יעל ידעה שזה הסוף שלה ושהיא לא תוכל לנסוע עם
דור ולבלות איתו סוף שבוע שיכל להיחרט בזיכרונה לעד.
"יעל תיכנסי למשרד." "כן אבא."
"טוב כמו שחשבתי, ההורים של דנה לא יודעים על נסיעה כזאת שלהם
לאילת. הם רק יודעים שדנה רצתה לנסוע עם החבר שלה אילת, אז אני
מתאר לעצמי שאתה ודור רציתם לנסוע איתם. אני צודק?" "כן אבא,
אבל בבקשה. אני ממש רוצה לנסוע." "זה לא מקובל עלי. ובגלל
שרצית לשקר לי עוד בעניין אני לא נותן לך אישור יציאה מהבית
ספר. בסוף השבוע הזה את נשארת בבית ספר לבד מציידי!" "אבא אני
כבר לא מכירה אותך! אני לא מאמינה שאתה עושה לי את זה. אני
ייסע לא חשוב מה תעשה. אני אוהבת את דור ואתה לא יכול לעשות
כלום בעניין הזה!" "את תראי שאני יכול לעשות מה שאני רוצה
ובעתיד תביני שזה היה לטובתך!" יעל הסתובבה שדמעות בעיניה
ויצאה בריצה מהחדר.
היא עלתה לחדרה, הסתגרה בחדר והתקשרה לדור.
"דור?" קולה היה שברירי. "כן מתוקה מה קרה?" "הכל קרה. אני
ואבא שלי רבנו והוא לא מרשה לי לנסוע אתך. הוא אמר שהוא אפילו
לא נותן ל אישור יציאה מהבית ספר והפעם אני לא יוכל להתחמק כי
יפקחו עלי עין!" "מתוקה אל תבכי. אי אוהבת אותך ואת אותי וזה
מה שחשוב." "אני שונאת אותו, אני רוצה לברוח! בוא נברח דור
נהיה רק אתה ואני." "מתוקה את יודעת שזה לא הגיוני נכון? בוא
נעבור את הסוף שבוע הזה ונראה מה נעשה." "אבל אני רוצה לראות
אותך, ולהיות אתך!" "גם אני רוצה אבל אי אפשר כרגע. לא צריך
לסכן את המצב עוד יותר מתוקה!" "טוב אני צריכה לנתק כדי ללכת
לבית ספר. תדבר איתי במהלך כל הסוף שבוע הזה." "אין בעיה יעלי,
אני יתקשר כל דקה!"
"אני אוהבת אותך" "גם אני אותך". הדבר היחידי שעזר ליעל לעבור
את סוף השבוע מלבד השיחות עם דור היה הריקוד. בכל דקה פנויה
מזמנה היא רקדה והיתה בלהקת המחול של הבית ספר. היא היתה
הרקדנית הטובה ביותר בלהקה שלה ובמשך כל סוף השבוע היא בילתה
בחדר המחול מה שעזר לה להעביר את הזמן ולשכוח מעט מדור.
דנה שנאלצה גם להישאר בבית ספר היתה מעבירת המסרים בין דור
ליעל מכיוון שלה הרשו לצאת מתחומי בית הספר.
"דנה אני צריכה שתלכי להביא את המכתב הזה לדור." "יעל אם כל
האהבה שי לי לשניכם כבר שיגעתם אותי. אני רוצה גם להיות קצת עם
שי. זאת הפעם האחרונה שאני הולכת. אני מצטערת." "אוקי את
צודקת. אז פעם אחרונה."
דנה יצאה מהבית ספר והלכת למקום שנפגשה תמיד עם דור.
"הנה המכתב של יעל. כבר אמרתי ליעל ועכשיו אני אומרת לך שזאת
הפעם האחרונה. מצטערת אבל נמאס לי להיות שליחה." "אוקי אז רק
תיקחי את זה אליה, כתבתי לה שיר." "אוקי בי." היא חזרה לבית
הספר והביאה ליעל את המכתב והקלטת. יעל הכניסה את הקלטת לטייפ
ושמעה את השיר שהיא מרגש ביותר. לאחר מכן היא פתחה המכתב
וקראה.
"יעלי,
אני כותב לך את המכתב הזה ואני מת מגעגועים ומת לראות אותך כבר
, לנשק אותך ולחבק אותך קרוב, קרוב אלי. רק את מבינה אותי
ויודעת בדיוק מה עובר לי בראש בכל שניה ומצב. את הנפש התאומה
שלי. כתבתי את השיר הזה בשבילך וכל פעם שתשמעי אותו תדעי שאני
חושב עלייך ושאת בלבי.
למרות כל זה יש לי גם משהו רע לבשר לך, אני צריך לנסוע לחו"ל
לכמה שבועות. החברה של אבא שלי נכנסה לצרות והוא ביקש שאני
יבוא לעזור. את יודעת שהייתי רוצה להישאר פה או לקחת אותך איתי
אבל שתי האפשרויות האלו לא יכולות כרגע להתבצע אז אני נאלץ
לעזוב בלי לראות אותך לפני כן כי אני נוסע ביום ראשון בבוקר.
אני שולח לך מליון נשיקות וחיבוקים וכמובן את אהבתי שלעולם לא
תיגמר. אני מקווה שהמרחק רק יחזק את הקשר בינינו. כל יום
בלעדייך יראה לי כמו נצח, נצח שאני מקווה שיעבור במהירות ונוכל
לחזור ולהיות יחד.
אוהב,
דור."
דמעות החלו לרדת מעיניה של יעל, היא ישבה בחדר לבדה והרגישה
הכי בודדה בעולם. היא ניסתה להתקשר לדור אך הוא לא ענה לה.
דלת חדרה היתה פתוחה כאשר ערן, ידידה מהשכבה, עבר במסדרון וראה
אותה בוכה.
"יעלי מה קרה?" "כלום עזוב, זה שום דבר." היא ניגבה את הדמעות
והחביאה את המכתב." "יעל את לא צריכה להסתיר ממני דברים, אני
לא רכלן או משהו. את יכולה לספר לי זה בסדר." "אני מרגישה כל
כך בודדה." "למה? קרה משהו עם דור?" "אי אתה יודע על דור?"
"יעל, כשיש לילדה הכי יפה ומקובלת בבית ספר חבר חדש כולם
יודעים על זה." היא הסמיקה. "בכל מקרה מה קרה רבתם?" "לא מה
פתאום, זה כל המצב הזה אני תקועה פה בבית ספר במקום להיות עם
דור, ועכשיו הוא כתב לי מכתב שהוא חייב לנסוע לחו"ל ואני לא
יראה אותו במשך כמה שבועות או חודשים." "ואין מצב שתוכלי לצאת
מפה או להתגנב?" "ממש לא, אבא שלי שונא את דור והוא לא נותן לי
אישורי יציאה מהבית ספר, ובנוסף לזה הוא אמר למנהלת לפקוח עלי
עין כי אני בטח ינסה לברוח." "די, ממש מצב מעצבן. אני יכול
לעזור במשהו?" "לא תודה. החיים שלי גרועים כל כך. אני לא יודעת
מה לעשות ובנוסף דור לא עונה לי לפלאפון ודנה לא פה. כל פעם
שקשה לי אני הולכת לרקוד אבל אפילו זה לא יעזור לי עכשיו." "אל
תבכי. בואי עלי." הוא קירב אותה עליו וחיבק אותה. "יש לי רעיון
אולי נלך לשתות משהו? זה יעזור לך במקום לשבת פה בחדר." "אוקי,
אולי אתה צודק, אבל אני ייקח איתי את הפלאפון ליתר ביטחון עם
הוא יתקשר."
הם ירדו למטה לקפיטריה וערן הצליח לעלות חיוך על שפתיה של יעל
עד שצלצל הפלאפון.
"יעלי, מצטער שלא עניתי לך הייתי בישיבה. קיבלת את השיר?
והמכתב?"
"זה הוא" היא אמרה בחיוך לערן.
"בטח מתוק, אני כל כך מתגעגעת עלייך, אני לא מאמינה שלא נתראה
כל כך הרבה זמן." "גם אני לא יעל. אני כבר מתגעגע." "גם אני."
"יעל אני חייב לשיים כי יש לי עוד כמה דברים לעבור עליהם לפני
הנסיעה אני יתקשר עלייך מחר בבוקר לפני שאני עולה למטוס.
בינתיים אני שולח נשיקה גדולה. אני אוהבת אותך." "גם אני אותך
דור." הם ניתקו את השיחה ופניה של יעל זרחו מאושר.
"אני מבין שאת יותר רגועה עכשיו." "כן ערן, השיחה הזאת מאוד
עזרה לי.
גם השיחה שלך. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי לדבר עם מישהו.
תודה!"
"אין בעיה יעל כלפעם שתצטרכי אותי תדעי שאני פה." הם המשיכו
לצחוק ונשארו שם בערך עוד שעה.
דנה חזרה מהפגישה שלה עם שי וראתה שיעל לא בחדרה לכן החליטה
לחפש אותה. היא הגיעה לקפיטריה והתה בהלם שראתה את יעל יושבת
עם ערן.
"שלום לך ילדה חיפשתי אותך בכל מקום." "היי דנה, איך היה?"
"כרגיל את יודעת...מצוין. אז את באה לחדר?" "את לא אומרת שלום
לערן?" "אה, כן בטח. היי ערן. טוב אז את באה?" "תלכי זה בסדר
אני יחכה פה לחברים." "אוקי ביי ותודה." היא קמה ממקומה והחלה
ללכת אחרי דנה. ערן עצר אותה עם היד ולחש לה: "אני מבין שאני
לא ממש אהוב על דנה." "אל תדאג היא פשוט מקנאה קצת ולא מכירה
אותך, ביי."
ברגע שערן ראה את שתי הבנות יוצאות הוא הלך לטלפון הציבורי
שהיה בבית הספר והתקשר לאביה של יעל.
"שלום, אפשר דבר עם אבא של יעל?" "מדבר, מי זה?" "אני ידיד של
יעל, הייתי רוצה להיפגש איתך ולדבר על משהו." "במה מדובר? קרה
משהו?" "לא, כרגע לא קרה שום דבר רציני אבל יכול לקרות אם לא
תשמע מה שיש לי לספר לך." "אוקי תגיע לביתי עוד שעה אני יתקשר
למנהל לתת לך אישור יציאה." "אוקי עוד שעה אני יהיה אצלך."
בינתיים הבנות בחדר החלו לשוחח...
"יעל למה ישבת עם ערן?" "למה את כל כך מופתעת? הוא לא איזה בן
אדם רע והוא עזר לי מקודם." "במה הוא עזר לך בדיוק?" "דור
נוסע. בפתק שהוא שלח איתך כתוב שהוא חייב לנסוע לכמה זמן
ואנחנו לא נוכל להתראות." "אני בהלם, אבל למה הוא נוסע?" "משהו
בקשר למפעל של אבא שלו בחו"ל.. הוא צריך אותו שם." "יעל אני
ממש מצטער שלא הייתי פה בשבילך." "זה בסדר דנה לא יכולת לדעת
שזה מה שיקרה." "אוקי, אבל אני עדיין לא מבינה מה ערן קשור לכל
זה." " אחרי שקראתי את הפתק התקשרתי לדור והוא לא ענה לי ואת
מכירה אותי ישר התחלתי לבכות וכל זה ובדיוק ערן עבר ליד החדר
אז הוא נכנס וניחם אותי וזהו, אחרי זה ירדנו לשתות בקפיטריה."
"טוב אם את אומרת אבל אני במקומך לא הייתי סומכת כל כך על ערן.
כולם יודעים שהוא עושה דברים רק כדי להשיג משהו בתמורתם. והרי
פעם הוא היה מאוהב בך בטרוף." "אולי זה היה ככה בעבר אבל עכשיו
אני בטוחה שהוא השתנה. הוא לא יעשה לי שום דבר רע. אני בוטחת
בו." "יעל יש לך אופי כזה שבוטח יותר ידי באנשים. אני לא אומרת
שהוא עשה משהו רע אבל רק תפקחי עליו עין בשבילי אוקי?" "אוקי
דנה, בשבילך למרות שנראה לי שאת מאוד מגזימה." "טוב אז בכל
אופן, מה תעשי עם דור. דיברת איתו בסוף?" "כן הוא התקשר אבל
הוא באמצע ישיבות ולא יכול לדבר אז הוא אמר שהוא יתקשר אלי
משדה התעופה." "אני לא מאינה שזה קורה. כאילו שי לא סיפר לי
כלום, ואני לא מאמינה שלא תראי אותו לפני שהוא נוסע." "את
מספרת לי על זה?! אני חושבת שאני ימות בלעדיו." "אל תדברי ככה.
תני לי לחשוב על משהו ואני ימצא איזה פתרון."
דנה חשבה וחשבה במשך מספר דקות עד שעלה לא רעיון.
"אוקי יעל תקשיבי. אבא שלך שונא את דור נכון?" "כן, שונא זאת
לא מילה." "אוקי אז תספרי לו שדור נוסע לתמיד לחו"ל ושאת רק
מבקשת ממנו להיפגש עם דור בפעם האחרונה ויותר לא תראי אותו
בחיים." "אבל זה שקר דנה, אני בטוח יראה את דור. הוא נוסע רק
לכמה שבועות." "את זה אבא שלך לא צריך לדעת. את תגידי לאבא שלך
שאת יודעת שהוא נוסע לתמיד וכשדור יחזור זאת תהיה הפתעה
בשבילך! מה דעתך?!" "את יודעת שאני שונאת לשקר לאבא שלי אבל,
אבל זה יכו להיות רעיון לא רע." אוקי אז עכשיו תתקשרי ותספרי
לדור את התוכנית ואחרי זה תתקשרי לאבא שלך."
בינתיים ערן הגיעה לביתה של יעל וחיכה במשרדו של אביה.
"שלום ערן. אני מבין שרצית לדבר איתי באיזה נושא לגבי יעל."
"כן אדוני, אני ידיד טוב של יעל ואני דואג לה." "למה מה קרה
לה?" "כמו שאמרתי לך בינתיים לא קרה לה כלום אך אני חושש שעם
היא תמשיך להיפגש עם הדור הזה הוא ישפיע עליה לרעה." "תאמת גם
אני חושב ככה. הוא משפיע עליה מאוד ואני כבר לא מכיר את הבת
שלי. מה אתה מציע לעשות?" "למזלנו, הוא נוסע מחר בבוקר לחו"ל
והיא לא תראה אותו לזמן ממושך. בזמן הזה אני ינסה ברשותך
להוציא לה אותו מהראש ולהכיר לה אנשים חדשים. מה דעתך?" "אני
חושב שזה מצוין, שניה יש לי טלפון." יעל היתה בטלפון.
"אבא אני חייבת לספר לך משהו שבטח ישמח אותך." "מה קרה יעלי?"
"דור עוזב. הוא נוסע מחר בבוקר וכמו שאתה רוצה אני לא יראה
אותו יותר." "אני באמת שמח. את צריכה להבין שזה לטובתך. אבל
אני לא מבין למה התקשרת לספר לי את זה." "בגלל שאני לא יראה
אותו יותר אני רוצה לבקש ממך משהו אחד." "מה את רוצה יעל?" "
אני רוצה לראות אותו בפעם האחרונה בבקשה תן לי ללכת עליו פעם
אחרונה." "את יודעת מה יעלי, רק שתראי שאני לא נגדך אני מרשה
לך. אני יפקסס עוד כמה דקות אישור למנהל." "אבא תודה רבה.
ביי."
"דנה הוא מרשה לי אני לא מאמינה! את גאונה, אני יראה את דור!"
"יופי יעל, אני שמחה. אבל אל תספרי לאף אחד מה שעשית אוקי?"
"כן ברור."
יעל התארגנה במהירות ולבשה את השמלה האהובה ביותר עליה, השמלה
שדור אהב כל כך. "נו איך זה? איך אני?" "כרגיל. כמו מיליון
דולר." "תודה דנה. אני לא יודעת איך אני יוכל להחזיר לך!" "את
לא צריכה יעל, בשביל זה יש חברות!"
יעל לקחה את התיק ורצה במהירות במדרגות לאחר ששמעה את הצפירות
של המונית. לפתע היא נתקלה בערן. "לאן את רצה יעל?" "אני הולכת
לפגוש את דור. אני ידבר אתך אחר כך. ביי."
יעל נכנסה למונית והורתה לנהג לנסוע במהירות לשדה התעופה.
היא ירדה מהמונית והחלה לרוץ לכיוון העלייה למטוסים. היא
הסתובבה במקום אך לא ראתה את דור. דמעות אלו בעיניה. היא לא
האמינה שהיא פספסה אותו. היא התיישבה והחלה לבכות.
"כבר אמרתי לך כמה פעמים שאסור לך לבכות בחיים. את הרבבה יותר
יפה שאת צוחקת." נשמע קול מוכר. יעל פתחה את עיניה וראתה את
דור יושב על ברכיו לפניה ומחייך. "אני חולמת?" "לא מתוקה, את
לא חולמת. אני פה עדיין." "דור, אני כל כך אוהבת אותך, אני לא
יודעת מה אני יעשה פה בלעדייך. בבקשה תישאר." "יעל אל תבקשי
ממני את זה כי את יודעת שאם תמשיכי אני בסוף אשאר, אבל זה אבא
שלי ואני לא יכול לאכזב אותו. את תסתדרי בלעדי אני בטוח. האהבה
שלנו חזקה מספיק והיא תשרוד את זה." "אני אוהבת אותך. ואני
יחשוב עלייך כל יום כל דקה וכל שעה." "חסר לך שלא כי אני גם
יחשוב עלייך בכל שניה שאני יהיה רחוק ממך. הנה קחי את השרשרת
שלי. כל פעם שתהייה עצובה תזכרי שהשרשרת קרובה ללב שלך וגם אני
קרוב לליבך." "אוקי ואתה תיקח את שלי כדי שאני יהיה קרובה
עלייך."
הם התנשקו והתחבקו עד שנשמעה הקריאה האחרונה לעליה למטוס.
דמעות זלגו מעיניהם כשהם נפרדו.
יעל חזרה לבית הספר. היא היתה שמחה כי הספיקה להיפרד מאהובה אך
גם עצובה מהידיעה שהיא לא תראה אותו זמן רב.
היא יצאה משדה התעופה וחזרה לבית הספר. היא ישר נכנסה למיטה
והחליטה שלא חשוב לה יותר כלום , היא לא תעשה כלום עד שדור
יחזור או לפחות יתקשר.
"יעל, קדימה את חייבת לקום צריך לרדת לחדר אוכל." "אני לא
הולכת לשום מקום. הוא היה צריך כבר להתקשר. הוא הבטיח." "יעל,
הוא כנראה לא מצא טלפון או משהו קדימה קומי." "לא, זה לא יכול
להיות. הוא הרי לקח פלאפון." "אוקי אבל יעלי תביני שהוא נסע
לעבודה ולא לחופשה. אני בטוחה שהוא מתגעגע והוא יתקשר ברגע
שיכול. מה שבטוח זה שהוא לא היה רוצה שהלימודים שלך יפגעו בגלל
זה נכון?" "יכול להיות שאת צודקת אבל לא אכפת לי." "יעל אם את
לא קמה אני מתקשרת לאבא שלך ואת יודעת שהמצב לא יהיה טוב עם
אני יתקשר." "אוקי אני באה תרדי אני מבטיחה שאני יבוא ישר
לכיתה."
"יעל אני סומכת עלייך אני מחכה לך. ביי."
יעל המשיכה לשכב על מיטתה וחשבה לעצמה: אני יודעת שדנה צודקת.
אבל אני אוהבת אותו. אין לי כוח ללימודים. החיים שלי לא יכולים
להמשך בלעדיו. אני חייבת לראות אותו גם עם אני אצטרך לטוס לשם.
היא המשיכה לשכב על המיטה למרות הבטחתה לדנה.
בינתיים דנה ירדה לחדר האוכל והתיישבה עם חברותיה לכיתה ליד
שולחן האוכל. אחרי מספר דקות עבר ערן לידה.
"היי דנה מה נשמע?" "היי. הכל טוב." היא השיבה בקרירות. "גם
אצלי הכל טוב עם את שואלת." "אני לא אבל סבבה." "דנה אני לא
מבין מה יש לך נגדי?" "בעקרון, אין לי כלום נגדך אבל
ההתעניינות הפתאומית והאכפתיות שלך כלפי יעל נראה לי מוזר
מעט." "למה את חושבת שזה מוזר? אני בסך הכל מנסה להיות נחמד."
" זה אחלה להיות נחמד אבל אני מרגישה שיש עוד משהו בזה ואתה לא
מספר הכל. אני מרגישה כאלה דברים אצל אנשים. אני לא יכולה
להסביר לך את זה." "טוב אני לא יודע מה להגיד לך, חבל שאת
חושבת ככה כי אני דווקא חושב שאת אחלה. בכל מקרה איפה יעל."
"לא יודעת" "דנה אני יודע שאת יודעת נו קדימה תגידי לי." "ערן
אני מסבירה לך שאני לא יודעת מה אתה רוצה?" "אני רוצה שתעני לי
כבר. נמאס לי ממך!" הוא התכופף לידה ודפק על השולחן. ערן אתה
לא מפחיד אותי אז כדי שתירגע לפני שאני יקרא לשומר." ערן
התקרב לאוזנה של דנה ולחש לה:" דנה אל תתעסקי איתי. את לא
מכירה אותי לא כדי לך להסתבך איתי." היא התקרבה לאוזן שלו
ולחשה חזרה:" ערן אתה לא מפחיד אותי, גם אתה לא מכיר אותי.
עכשיו תתחפף ממני ואל תציק ליעל יותר."
ערן הלך מהשולחן בכעס ודנה והבנות גיחכו להן. הוא עלה לאגף
הבנות והלך לחדר של יעל. יעל בדיוק יצאה מהמקלחת והיתה עם מגבת
בלבד. ערן דפק בדלת.
"מי זה?" "זה ערן אפשר להיכנס?" "לא ערן חכה אני רק יתלבש."
"אוקי אבל מהר יעל."
"אוקי אתה יכול להיכנס." "מה קורה יעלי?" הוא נישק אותה בלחי.
"הכל טוב אתה יודע, דור נסע." "כן אני יודע. באתי לברר מה
איתך? איך את מסתדרת?" "עד עכשיו לא ממש השלמתי עם זה אבל דנה
ניערה אותי קצת ועכשיו אני די בסדר אני מחכה לטלפון ממנו." "אל
תדאגי אני בטוח שהכל יהיה בסדר. את תראי הזמן יטוס והוא כבר
יחזור." "אני מקווה. טוב מה איתך? אתה לא סיפרת לי כלום על
עצמך. אני מרגישה שהייתי בוידוי בלי להכיר את "הכומר" שלי." הם
צחקו.
"אין לי משהו מעניין לספר. הכל טוב אצלי. את יודעת חיים מרגע
לרגע." "כן אני מתארת לעצמי. אבל מה אין מישהי שאתה אוהב?" "יש
מישהי אחת. אבל אני לא רואה את זה קורה בזמן הקרוב. זה כאיל
ואנחנו על גלים שונים. יש לה גם חבר שהיא אוהבת נורא." "רגע,
רגע, רגע. אתם מכירים נכון? מדברים כאילו?" "כן, בטח אנחנו
מדברים הרבה." "ויש לה חבר?" "כן, כבר כמה חודשים." "אבל אתה
חושב שאתם לא על אותו גל? " "כן זה מה שאמרתי." "אוקי נראה לי
שאני יודעת על מי אתה מדבר." "באמת? אבל...אבל איך?" "יש לי
הרגשה כזאת מכל הפרטים שאמרת לי." "ומהאת אומרת? גם לה יש משהו
אלי?" "אני לא בטוחה אבל אני יכולה לברר. זאת דנה נכון?" "
"דנה? לא, לא, לא, מה פתאום. איך הגעת לזה?" "לא יודעת מכל מה
שאמרת זה נראה ככה. אתה יודע לפעמים הריבים הכי גדולים מגיעים
מאהבה. בין אהבה לשנאה יש גבול מאוד, מאוד דק." "יכול להיות
יעל, אבל זה ממש לא המקרה שלי." "אוקי, אז מי זאת?" "אני לא
יכול להגיד לך." "זה לא פיר. אני סיפרתי לך הכל. קדימה תספר לי
זה לא יצא ממני אני מבטיחה." "זה לא קשור. אני פשט כרגע לא
יכול." "אני מכירה אותה?" "כן, הייתי אומר שאת מכירה אותה די
טוב." "נו קדימה ערן ספר לי. עכשיו אני יהיה במתח כל הזמן."
"יעל על תלחצי אני פשוט לא יכול מצטער." "זה בסדר מצטערת אם
אני נודניקית. " "טוב אני יזוז לי. את באה לכיתות?" "כן קדימה
בוא נרד."
עברו ימים, שבועות וחודשים. יעל ניסתה להתנהג כרגיל ולשמור על
הציונים שלה למרות שכל מחשבותיה היו תמיד עם דור. דנה ושי היו
במשבר קטן ויעל עם כל הקושי לראות את אהבתם של דנה ושי היתה
צריכה לעמוד לצד חברתה ולהגיד לה שהכל יהיה בסדר. היא היתה זאת
שדיברה עם שי וגרמה לחזרתם. מצד אחד היא היתה מאושרת עד הגג
בשביל חברתה הטובה ביותר אך מצד שאני לראות אותם יחד הזכיר לה
כמה שהיא מתגעגעת לדו, לאהוב שלה.
ערן ראה את זה וניסה לנצל את המצב. לאביה של יעל הוא סיפר
שמצבה של יעל הרבה יותר עקב כך שדור נסע ושזה מה שטוב לה,
להיות בלעדיו. אביה כמובן האמין לו וסמך עליו בכל הקשור ליעל.
הוא התקרב עליה והפך לחבר הכי טוב שלה, לפעמים בגלל שדנה היתה
הרבה עם שי הוא היה במקום הראשון. היא סיפרה לו הכל, כל מה
שהיא מרגישה וחושבת. הקשר שלה עם דור החל להתפוגג לאט, לאט.
שניהם אהבו אחד את השני בטרוף אבל המרחק עשה את שלו. הם החלו
לריב, מה שמעולם לא קרה להם. רבו על דברים קטנים, רבו בגלל
געגועים.
"ערן, אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני לא יכולה לריב איתו,
נמאס לי לבכות בכל לילה." "אני מבין אותך יעלי. אני יכול להגיד
לך משהו שאולי יפגע בך?" "כן, אני חושבת." "אוקי, אני מודע לזה
שאולי אני מסכן את הקרבה בינינו אבל אני יסתכן." "ערן אתה
מפחיד אותי. קדימה דבר." "אוקי יעל, אני רואה כמה את סובלת
אבל, למרות שאני יודע שאת אוהבת אותו אני חושב שאתם צריכים
אולי להיפרד קצת. להוריד את הלחץ ששניכם שמתם על עצמכם." "אני,
אני לא יודעת מה להגיד לך. אני חשבתי על זה מיליוני פעמים.
אבל, אני אוהבת אותו. אני לא יודעת מה אני יעשה בלעדיו." "יעל
אל תדברי ככה. אני יודע שאת אוהבת אותו אבל זאת האהבה הראשונה
שלך, ויהיו לך עוד אהבות. אני בטוח שיש עוד מיליוני בנים שמתים
לעשות אותך מאושרת, פה בארץ, ולא ביחסיים ממרחקים!" "אני לא
יודעת, אני מפחדת לחשוב עלי בלעדיו. אני אוהבת אותו." "את
חוזרת ואומרת את זה כל הזמן, אבל אהבה כזאת אולי לא צריכה
להתקיים. חבל על הדמעות שלך." והדמעות החלו לרדת מעיניה של
יעל.
"בואי, בואי אלי, אל תדאגי ת יודעת שאני פה בשבילך." הוא התקרב
וחיבק אותה. "אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיך ערן. את ממש
מציל אותי." "אני שמח שאת מרגישה ככה. את יודעת שאני תמיד פה
בשבילך." "כן, את כל כך טוב אלי. זה לא מגיע לי." "לילדה כמוך
מגיע הכל. את יודעת שאני יעשה הכל בשבילך נכון?" "גם אני
בשבילך ערן. אם יש משהו שאני יכולה לעשות בשבילך כדי לעשות
אותך מאושר אתה צריך רק להגיד ואני פה בשבילך." שקט השתרר בחדר
בעוד הם מחובקים ויעל בוכה. הוא עזב אותה בעדינות הסתכל לתוך
עיניה. ליטף את פניה, והחל להתקרב כדי לנשקה. היא גם התקרבה
עליו והם התנשקו. אחרי מספר שניות היא התרחקה ממנו. "אני
מצטערת ערן, לא התכוונתי." "למה את מצטערת? אני שמח שזה קרה."
"למה אתה שמח? אתה אוהב מישהי אחרת ואני מישהו אחר אתה יודע את
זה." "אני אוהבת אותך טיפשונת. את זאת האחת בשבילי אני יודע את
זה. ודור, דור עושה לך רק רע תאמיני לי. הוא לא טוב בשבילך.
תני לי לנסות לעזור לך לשכוח. אני יודע שאת תוכלי להתאהב בי,
את צריכה רק זמן." "ערן, אני לא יודעת מה להגיד לך. אתה אומר
פה מילים חזקות. אתה בטוח שאתה מתכוון עליהם. זה משנה את הכל
עכשיו אני מקווה שאתה יודע את זה." "אני יודע. ואני שמח. תחשבי
על זה כמה זמן ותודיעי לי, אני יחכה לך. רק תזכרי שאני פה
בשבילך לא כמו דור." הוא התקרב ונשק לה ללחי ולאחר מכן יצא
מהחדר.
יעל היתה בשוק, היא לא האמינה למה שקרה לה. היא התיישבה ליד
הספרייה שלה והחלה לרשום כל מה שעלה במחשבותיה. מה כדאי לעשות
ומה לא. עם מי יותר טוב יהיה לה, דור או ערן. היא ידעה שהיא לא
אוהבת את ערן אבל היא גם ידעה שהמרחק מדור עושה לה רע בכל
הרמות. לאחר כמה שעות דנה חזרה. היא היתה מחויכת ומאושרת
כרגיל. "מה נשמע יעלוש?" "הכל טוב, מה איתך?" אני בסדר גמור.
נו קרה פה משהו היום?" "תאמת כן..." דנה קטעה אותה. "כי ליקרה
משהו מדהים. אני ושי כל כך נהנו היום ביחד. אכלתי עם המשפחה
שלו היום והם ממש אהבו אותי." "אני שמחה." "יעל מה יש לך? אני
מספרת לך משהו חשוב מאוד וככה את עונה לי בקרירות?" "לא, אני
מצטערת דנה. אני ממש מאושרת בשבילך." "יופי, כי חשבתי שקרה כבר
משהו." "טוב אני הולכת להתקלח. שאני יצא אני יספר לך
הכל." יעל ראתה שדנה כל כך מאושרת ולא רצתה להרוס לה את מצב
הרוח ולכן החליטה לא לספר לה על מה שקרה ולהחליט לבד.
לאחר יומיים יעל הגיעה להחלטה. היא החליטה להיפרד מדור ולנסות
להיות עם ערן, אולי הוא יגרום לה להיות מאושרת יותר. היא רשמה
לדור אימייל:
דור,
אני יודעת שאתה לא תבין מאיפה נופל עלייך ההודעה הזאת. אבל
אנחנו צריכים לדבר.
סליחה, אנחנו צריכים להתכתב. אפילו לדבר אנחנו כבר לא יכולים.
שבועות שלא שמעתי את קולך, וכמה שאני אוהבת את הקול שלך, קול
כל כך יפה, קול מושלם שמזכיר לי כמה אני אוהבת אותך וכמה שאני
מתגעגעת. אני מנסה למצוא את המילים המושלמות שיתארו לך כמה אני
אוהבת אותך ומתגעגעת אבל אני לא מוצאת אותם, אתה יודע כמה קשה
לי להתבטא במילים. אז אני פשוט יגיד את זה. קשה לי מידי
בלעדייך, אני לא יכולה לסבול את הריבים המפגרים, את הבכי
בלילות ואת החור הגדול שיש לי בלב בגללך, בגלל שאתה לא. שלא
תחשוב שאני מאשימה אותך, זה לא זה. פשוט קשה לי כבר, אני לא
חושבת שאני יכולה להמשיך ככה. בגלל זה אני חושבת שכדי שניפרד,
זה מגעיל שזה ככה נגמר, בהודעה, ממחשב. כל כך שונה ממה שהיה
לנו שהיה בנוי הכל על רגשות אבל זה המצב כרגע. אני מבקשת ממך
שניפרד ככה ולא תשלח לי הודעות או תתקשר. גם ככה זה קשה מדי.
שלך, יעל.
היא הסתכלה שעות על המכתב שהוא רשום במחשב, לא מאמינה שככה זה
נגמר. שונה כל כך מאך שזה התחיל, בכזה פתאומיות ובלי מחשבה זה
נגמר במחשבה מרובה ואחרי זמן רב. היא התלבטה האם לשלוח את
המכתב, האם ללחוץ על שלח או למחוק הכל. היא נזכרה במה שערן אמר
לה, שהיא צריכה מישהו שיהיה איתה פה בארץ. היא לחצה על מקש
השליחה. דמעות החלו לרדת שוב מעיניה. היא רצה לחדרו של ערן
ודפקה בדלת.
"זהו, זה נגמר." "יעל תירגעי, מה קרה? מה נגמר?" "אני ודור,
סיימתי את הקשר בינינו." "אני לא מאמין יעל. כל הכבוד. זה יעשה
לך רק טוב אני מבטיח. אני יעשה לך רק טוב." הוא נישק אותה.
חבריו לחדר ראו זאת והיו בהלם. ערן, מתנשק עלם יעל הילדה הכי
פופולארית בבית הספר. הם היו בשוק. ערן ביקש מהם לצאת מהחדר
ולהשאיר אותם לבד. הם יצאו ומיד החלו להפיץ את הבשורה החדשה.
דנה בינתיים יצאה מהמקלחת התלבשה וכשראתה שיעל לא נמצאת ולא
מופיעה היא ירדה לקפיטריה שבבית ספר. היא התיישבה ליד חברותיה
ושמעה אותן מלחששות כל מיני דברים. "מה כבר קרה עכשיו? מה
הרכילות החדשה?" "כאילו את לא יודעת דנה." "לא יודעת מה ?"
"שיעל נפרדה מדור ועכשיו היא עם ערן." "בדיחה טובה, נו מה אתן
מקשקשות אנשים עוד יאמינו לכן." "ברור שהם יאמינו כי זאת האמת.
החברים של ערן שמעו ורואת הכל עכשיו בחדר שלהם." "אני בהלם. זה
לא יכול להיות. אני ילך לבדוק את זה .ביי בנות." היא עלתה מהר
לחדר שלה ושל יעל ולא מצאה אותה שם. היא ראתה שהמחשב פתוח
והתיישבה לראות, אולי שם רשום משהו שיסביר לה הכל. היא החלה
לקרוא את המכתב של יעל לדור והיתה בהלם. היא לא האמינה שיעל
עשתה זאת באמת בלי להתייעץ איתה, חברתה הטובה ביותר. היא החלה
לחשוב במה טעתה. איך יתכן שיעל לא סיפרה לה את כל זה.
בינתיים בחדר של ערן, יעל וערן החלו לדבר על הכל. "אני ממש לא
בסדר." "למה יעל?" "כי לפני שהחלטתי הייתי צריכה ללכת לדבר עם
דנה על זה, להתייעץ איתה. זה מה שאנחנו תמיד עושות." "אבל יעל
היא לא היתה פה בשבילך. את צריכה לשכוח מכל זה. את צריכה ללמוד
לחשוב רק על עצמך מעכשיו. היא היתה יותר מידי עסוקה עם חבר שלה
במקום לראות מה קורה לחברה שלה אז זה בעיות שלה." "אני לא
יודעת." "תאמיני לי. את צריכה לבטוח בי. אני יודע מה טוב
בשבילך. תאמיני לי." "אולי אתה צודק, אבל, אבל אני לא בטוחה."
"לפי דעתי עם את בוטחת בי תקשיבי לי ואני אומר לך שכדי לך
להתרחק קצת מדנה. זה שתראי אותה עם שי רק יעשה לך רע ותזכרי
בדור במקום לחשוב עלינו." "לא, אולי... אני כבר לא יודעת מה
לחשוב." "על תדאגי אני פה לטפל בך."
דנה בינתיים חיפשה את יעל בכל מקום ולא מצאה אותה. יעל יצאה
מחדרו של ערן לכיוון חדרה ודנה לכיוון חדרו של ערן די לבדוק
האם היא שם. הן נתקלו אחת בשניה באמצע הדרך. "יעל, אנחנו צריכת
לדבר." "אני יודעת, בואי נלך לחדר." "יעל, תגיד זה נכון מה
ששמעתי?" "תלוי מה שמעת." "יעל בואי לא נשחק משחקים. את יודעת
למה התכוונתי." "כן אני יודעת, וכן זה נכון. אני ודור נפרדנו
ואני וערן יחד עכשיו." "אבל למה? מה קרה לך? את אוהבת את דור.
ערן לא שווה בכלל שתהיה איתו." "דנה אל תדברי עליו ככה. אנחנו
יחד עכשיו." "לא אכפת לי שאתם ביחד אני עושה ואומרת מה שאני
חושבת שטוב בשבילך. איך לא סיפרת לי על כל זה?" "את לא היית פה
בשבילי דנה וערן היה וניחם אותי ועזר לי להבין כמה דברים."
"עזר לך להבין מה שהוא רוצה שתביני. הוא עושה הכל כדי להיות
איתך את לא מבינה?" "דנה אני יודעת מה טוב בשבילי. אולי ערן
צדק בנוגע עליך." "למה מה הוא כבר אמר עלי?" "רק שכדי לי
להתרחק ממך קצת. ועכשיו אני חושבת שהוא צודק. עדיף שלא נתקרב
אחת לשניה בימים הקרובים עד שהכל יירגע." "יעל את לא רצינית.
זה לא טוב בשבילך אנחנו צריכות לדבר!" "הסברתי לך דנה שאני
יודעת מה טוב בשבילי הכי טוב אז תפסיקי להפריע לי אוקי. אני
הולכת עכשיו לישון אצל אחת מהבנות ביי." "יעל אל תלכי." "ביי
דנה."
דנה לא ידעה מה לעשות. לאחר מספר דקות של מחשבה עלה לה רעיון
לראש... היא הלכה למחשב והחלה לרשום לדור מכתב:
דור, זאת דנה. אני יודעת שיעל שלחה לך מכתב. אני לא יודעת מה
קורה פה? אני חושבת שאיבדתי אותה, משהו מוזר עובד על יעל. היא
מחליטה דברים מוזרים בלתי הגיוניים. אתם חייבים לדבר. יש איזה
אחד שמשפיע עליה קוראים לו ערן. הוא משפיע עליה לרעה אני לא
יודעת מה עובר עליה אתם חייבים לדבר! תודיע לי מה קורה...
מחכה לתשובה דנה!
באותו לילה וכמה ימים למחרת יעל לא חזרה לחדר והיתה כל היום עם
ערן. הוא שינה אותה לגמרי. היא כבר לא היתה אותה יעל. דנה
חיכתה כל יום ליד המחשב לתשובה אך היא לא הגיעה עד אותו יום
שדור השיב לה תשובה:
דנה, רק היום ראיתי את ההודעות שלך ושל יעל. אני לא יודע מה
להגיד אני ממש לא מאמין למה שקורה כאן. מה קרה לה? היא יודעת
שאני אוהב אותה! ואני גם יודע שאני אוהב אותה. ניסיתי להתקשר
עליה אבל היא לא עונה לי לשיחות ולהודעות שאני משאיר לה. אני
דיברתי עם אבא שלי וחלטתי שאני בא לארץ עוד כמה ימים. אל תגידי
לה כלום כדי שאני ימצא אותה והיא לא תתחבא ממני. אני לא מוכן
לאבד אותה דנה. אני מקווה שהכל יהיה בסדר נתראה בעוד כמה
ימים.
דור.
דנה מאוד שמחה על ההודעה וכמו שדור ביקש היא לא סיפרה ליעל מה
קורה.
לאחר כמה ימים הגיע דור לארץ וישר נסע לביתה של יעל כדי לפגוש
את אביה של יעל.
הוא צילצל בדלת ואם הבית פתחה לו את הדלת. הוא חיכה במשרד.
"כן, דור. מה רצית? ממתי אתה בארץ?" נכנס אביה של יעל לחדר
ודיבר בקול מתנשא.
"הגעתי היום. ורצית לדבר איתך בקשר ליעל." "מה קרה ליעל?"
"משהו עובר עליה ואני חושב שזה בגללך. בגלל כל היחס שלך ליחסים
בינינו התרחקנו והיא נפרדה ממני ובמקום זה היא יוצאת עם אחד
ערן." "כן אני יודע. הוא בחור טוב מאוד. אני מכיר אותו." "מכיר
אותו? מאיפה?" "הוא, הוא שמר על יעל בשבילי בזמן שהיא יצאה
איתך. ""אני לא מאמין שעשית את זה. אדוני אני אוהב אותה והיא
אותי. אתה חייב להבין את זה!" "אני לא חייב להבין כלום. אני
רואה מה הבת שלי עברה ושומע דיווחים ואני מבין שאתם לא צריכים
להיות יחד." "דיווחים? מה היא איזה פרוייקט שלך? היא הבת שלך
אתה צריך לעשות מה שטוב לה ואני אוהב אותה אני טוב בשבילה, הכי
טוב." "בחור אני עסוק עכשיו. אם לא אכפת לך אתה יודע איפה
הדלת, שלום." דור יצא עצבני מהחדר. הוא לא האמין על מה שאביה
של יעל עשה כדי להשגיח על יעל. הוא החליט שהוא מחזיר לעצמו את
יעל לא חשוב מה והחליט ללכת לבית הספר של יעל.
הוא נכנס לבית ספר, התיישב בקפיטריה וחיכה שיעל תגיע כשייגמר
השיעור. הצלצול הגיע.
יעל נכנסה עם חברות שלה לקפיטריה היא התיישבה ובהתחלה לא ראתה
בכלל את דור עד שחברות שלה לחשו לה. היא הסתובבה ולא האמינה
למראה עיניה. דור, אהובה ישב מולה וחיכה. לא דיבר. רק הסתכל
עליה. הוא התקרב עליה.
"יעל אפשר לדבר?" "דור, מה אה עושה פה?" "באתי לראות אותך,
אסור לי?" "מותר אבל..." המילים לא יצאו. הוא לקח אותה בלי
לדבר והוציא אותה החוצה. "יעל אני אוהב אותך למה עשית משהו כל
כך מוזר. לא נפרדת ממני." "אני גם אוהבת אותך אבל קשה לי להיות
רחוקה ממך וערן אמר..." "לא אכפת לי מהערן הזה. הערן הנחמד שאת
מדברת עליו "עבד" אצל אבא שלך בכל התקופה שיצאנו ודיווח לאבא
שלך כל מה שקורה בינינו. תעזבי אותו אני אוהב אותך וחזרתי לפה
בשבילך." "חזרת? תמיד?" חיוך עלה על שפתיה של יעל.
"לא יעל, אץ יודעת שאני לא יכול. המצב של אבא שלי לא טוב חשבתי
שאת מבינה את זה." "אז מה זה חשוב? הכל יחזור להיות אותו דבר.
אני מבינה אותך אבל אתה צריך להבין אותי שקשה לי פה שאני
בלעדייך, קשה לי עם הריבים שיש לנו וכל הדברים האלה." "אוקי אז
את באה איתי לחו"ל לא אכפת לי עם נצטרך לברוח. את תבואי איתי.
בואי נלך לבית שלך ונדבר שנינו עם אבא שלך." "אוקי בוא נלך."
הם יצאו מהבית הספר ובשער פגשו את ערן. "יעל לאן את הולכת? מה
אתה עושה פה?" "זה לא עניינך מה אני עושה פה." דור צעק. "יעל
את יכולה לענות לי?" הוא המשייך. יעל התקרבה עליו וסטרה לו
בחוזקה. "זה על שהפכת אותי לדיווח בפני אבא שלי וששיקרת לי. אל
תתקרב אלי עוד. שלום ולא להתראות." הם יצאו מבית הספר והשאירו
את ערן בהלם מכל מה שקורה.
כשהגיעו לביתה של יעל, יעל החלה לפחד מעט. "אל תדאגי מתוקה,
אני פה איתך." הוא נישק אותה.
כמו לפני כן הם חיכו לו במשרד שלו.
"יעלי הבנתי שאת פה. מה קרה?" "אני לא מאינה שעשית לי את זה
אבא. שלחת מישהו שיבדוק מה אני עושה ומה קורה בחיים שלי?" "יעל
זה היה לטובתך את צריכה להבין." "אני מבינה שאני ודור אוהבים
ואני רוצה , צריכה שאתה תקבל את זה אבל עם אתה לא תקבל את זה
אנחנו בכל מקרה נמשיך והפעם שום דבר לא יצליח לך בניסיון
להפריד בינינו." "יעל את בטוחה במה שאת אומרת?" "כן אבא אני
מאוד בטוחה." "אוקי, אני מצטער אבל אני לא מקבל את זה. אני לא
רוצה שתתראו יותר." "אם זה מה שאתה מחליט אז אני ואתה לא בקשר
יותר. אני לא רוצה שתיצור איתי קשר ותחפש אותי. בשבילי, למרות
שזה כואב לי להגיד לך את זה, אתה לא קיים. להתראות...אבא."
"יעל ודור יצאו מהחדר והתקרבו לדלת הכניסה. אביה היה בהלם. הוא
לא הכיר את ביתו, היא כבר לא הילדה הקטנה שלו, היא אישה שיודעת
מה שהיא רוצה ונלחמת בשביל מה שיקר לליבה. לפני שיצאו מהדלת
הוא קרא לה.
"יעל... דור... חכו רגע." "אני מצטער ילדה שלי. לא פעלתי נכון.
את צודקת, טעיתי." "אבא אני אוהבת אותך. תגיד לי שאתה מקבל את
הקשר שלי ושל דור." "אני מקבל ילדה שלי, שחכתי שאת כבר לא ילדה
קטנה שצריך לגונן עליה. את כבר אישה לכל דבר." "אבא אני אוהבת
אותך." "גם אני אותך יעל. דור אני מצטער על כל מה שקרה. אני
מקווה שתוכל לסלוח לי מתישהו." "אני סולח. זה בסדר כל אבא אני
חושב היה מתנהג ככה." הם לחצו ידיים.
דור יעל ואביה דיברו על כל מה שרה והבהירו את הדברים. יעל
החליטה שהיא נוסעת עם דור לחו"ל ושתמשיך את לימודיה שם. היא
קיבלה את ברכת אביה.
יעל ארזה את כל הבגדים שלה בבית ונפרדה מאביה. לפני הנסיעה
לשדה התעופה היא החליטה לעבור בבית הספר ולהיפרד מדנה, חברתה
הטובה. דור חיכה לה באוטו והיא נכנסה לבית הספר ועלתה לחדר
שלהן. היא פתחה את הדלת וראתה את דנה יושבת ולומדת.
"יעל, מה את עושה פה?" "דנה הכל הסתדר. בזכותך! אני מצטערת על
כלמה שקרה." "זה בסדר יעל את יודעת שאני יעשה הכל בשבילך. מה
נסגר בסוף?" "אני נוסעת עם דור לחו"ל ואבא שלי נתן את רשותו
לכך." "אני כל כך שמחה בשבילך, אני אוהבת אותך יעל, אבל מה אני
יעשה בלעדייך?" "אני לא יודעת, גם אני לא יסתדר בלעדייך אבל זה
רק לכמה חודשיים. זה יעבור בטיל אני בטוחה וכל יום נתכתב."
"אני מבטיחה יעלי." "גם אני. טוב דור מחכה לי באוטו והוא שלח
לך נשיקות וגם לשי. אז אני ידבר איתך עוד היום שנגיע לשם."
"ביי יעלי תעשי חיים. ותחשבי עלי." "ביי דנה אני אוהבת אותך."
היא נכנסה לאוטו והיא ודור נסעו לחו"ל.
לאחר כמה חודשים הם חזרו לארץ והמשיכו בחיים הרגילים שלהם
שחייו בעבר...יחד לעד |
