עומר...
רציתי לכתוב לך שזה לא שאני לא אוהבת, רציתי להגיד שזה לא בגלל
שאתה לא חשוב לי...
זה פשוט בגלל, בגלל, בגלל
כשהכרנו הייתי ילדה ביישנית ומופנמת, אבל אתה התלהבת מאך שאני
וזהו, לא ניסית לשנות אותי וזה מה שאני אוהבת בך כל כך. כמעט
וסגדת לכל מה שעשיתי ואמרתי והשקעת כל זמן פנוי בי. זה היה כיף
להרגיש כל כך מיוחדת, נאהבת. אבל הקסם פג, אולי בגלל שאהבת
אותי ללא תנאי בלי בכלל לדרוש כלום, בלי להבין שאני זקוקה
לאתגרים. זקוקה לכאלה שיעשו לי קצת חיים קשיים.
דודי, החבר הכי טוב שלך, היה האיש שהכי עיצבן אותי בעולם. הוא
היה שחצן, מתלהב מעצמו וחושב שכל העולם סובב סביבו. לאט, לאט
התקרבנו, הוא היה נראה לי מעניין, מיוחד, טיפוס שממש קשה
להלהיב אותו, הכל אצלו הצגה. שהתנשקנו בפעם הראשונה הייתי
בטוחה שזו רק הצגה, שהוא רק מנסה להרוס לי ולך. החלטתי לא
להגיד לך כלום כי לא הרגשתי שזה היה משמעותי. לאחר כמה זמן
דודי דפק על דלת הביתי, חייך לאמא שלי את החיוך המקסים והתמים
שלו ולאחר שהקסים אותה הלך לחדרי. הוא העיר אותי מהשינה
בנשיקה, הזיל דמעה ונשבע שזה לא תרגול שלו להצגה בחוג דרמה.
הייתי מבולבלת ולא ממש הקשבתי, חשבתי רק עליך ואיך תכעס עליו
כשתדע. אבל החלטתי עוד לא לספר כדי לא להרוס את החברות שלכם.
נראה לי מטומטם ששני חברים יריבו על בת, ועוד עלי. במהלך הימים
הבאים, למרות שלא רציתי, לא יכולתי לחשוב על כלום חוץ ממנו ועל
מה שאמר.
אתה בטח הרגשת, אבל בחרת להתעלם ולנסות לעשות אותי שמחה.
אני מקווה שמחר יהיה לי את האומץ לספר לך את הכל.
שלך דנה!
דנה הסתכלה על הדף, היא לא ידעה מה לעשות איתו. האם לשלוח
לעומר את המכתב האמיתי הזה שיצא מליבה או להשאיר אותו אצלה
במגרה לעוד כמה זמן? היא חשבה על זה רבות ובסוף החליטה להוציא
את האמת לאור. היא הבינה שהיא חייבת לספר לעומר מה קרה ולא
חשוב מה יהיו התוצאות. הרי זכותו לדעת שחברה שלו התנשקה עם
חברו הכי טוב! גם היא היתה רוצה לדעת אם היא היתה במקומו.
היא הרימה את הטלפון וחייגה את מספרו של דודי.
"הלו? מי זה?" "דודי, זאת דנה. הגעתי להחלטה." "החלטה? איזה
החלטה?" "החלטה בקשר לסוד שלנו! אני החלטתי לספר לעומר הכל."
"דנה, את לא יודעת איך הפכת אותי למאושר! סוף, סוף הבנת שאני
ואת צריכים להיות יחד." "לא, דודי אתה לא מבין. אני הבנתי שאני
צריכה לספר לו את האמת כי אני אוהבת אותו. זה לא קשור עלייך.
אני פשוט חושבת שהאמת צריכה לצאת לאור. אני לא יכולה להמשיך
לשקר לו." "דנה אם את לא רוצה להגיד לו את האמת זאת בעיה שלך
אבל כשאת מספרת לו את האמת אני רוצה להיות שם כדי להסביר לו
למה אני עשיתי את זה. זה בסדר מבחינתך?" "כן, אין לי בעיה עם
זה. אני הולכת עליו היום ב9- תהיה שם ונדבר איתו יחד." "אין
בעיה אני יחכה לך שם כי אני בדיוק בדרך עלי עכשיו."
דנה החלה להתארגן לקראת הערב. היא היתה מאוד נרגשת ומתוחה אך
באותו הזו גם מאוד בטוחה בעצמה שזה מה שהיא צריכה לעשות ולא
חשוב מה יהיה הסוף.
היא נכנסה להתקלח, התארגנה ישבה מול המשב והסתכלה בתמונות שלה
ושל עומר שהיו על המחשב. לפתע היא נכנסה ללחץ. היא לא רצתה
לאבד את עומר. היא אוהבת אותו והוא אוהב אותה. הוא יעשה הכל
בשבילה וגם היא, אז למה היא מתנהגת ככה כלפיו. אולי יא לא
צריכה לספר לו את האמת? אולי עדיף להשאיר את הסוד הזה בתור סוד
ולא להוציא אותו לעולם? דנה החלה לחשוש. כל מיני שאלות עלו
במוחה. היא הרי אוהבת את עומר אז למה להרוס? את דודי היא לא
סובלת זה בטוח נכון?!? דנה החליטה לבטל את החשיפה של האמת בני
עומר. היא לא היתה מוכנה לאבד אותו. לא עכשיו לפחות היא הרימה
את הטלפון וחייגה במהרה לדודי. השעה היתה כבר רבע ל9- ודנה
היתה בלחץ שהיא לא תתפוס את דודי בזמן, לפני חשיפת האמת.
דודי לא ענה, היא חייגה שוב ושוב אך דודי לא ענה! כל פעם שהיא
חייגה הפלאפון עבר ישר למזכירה. היא החליטה להשאיר לדודי הודעה
בתקווה שהוא ישמע אותה לפני שהוא יספר לעומר את כל מה שקרה
בזמן האחרון.
דודי, היי זאת דנה. תקשיב התחרטתי בקשר לחשיפת האת שלנו. אני
לא מוכנה עוד. אז אל תעשה שטויות אל תספר את האמת. אני מקווה
שאתה שומע את זה בזמן. תתקשר אלי אחרי שתשמע
את זה בי.
המזל לא היה לצד דנה הפעם. דודי כבר היה אצל עומר ממזמן והשעה
היתה כבר 9 ורבע. הוא לא שמע את הפלאפון מפני שלא היו בטריות
מה שגרם לו להסגר. הוא החליט שהגיע הזמן לספר לעומר את האמת עם
או בלי דנה.
"עומר אז אתה שומע, אנחנו צריכים לדבר על משהו שיושב לי בלב
כבר הרבה זמן." "דבר אחי, אתה יודע שאני פה בשבילך תמיד."
"אוקי, אני מקווה שגם אחרי שתשמע את זה תמשיך לקורא לי אחי.
טוב אז אני מתחיל. לפני כמה זמן, אני לא זוכר מתי בדיוק זה היה
התחלתי להתאהב במישהי. הי אלא ידעה על מה שאני מרגיש ואני
ניסיתי להסתיר את הרגשות האלה." "די, מי זאת? איך לא סיפרת
לי?" "עומר, בבקשה על תפסיק אותי. גם ככה קשה לי לספר לך את
זה." "אוקי, מצטער. תמשיך." "טוב אז הרגשות האלה התגברו מיום
ליום ולא ידעתי מה לעשות אתם. בקיצור נישקתי אותה. הבעיה היא
שיש לה חבר שהיא טוענת שהיא אוהבת מאוד ולא תיפרד ממנו במיוחד
לא בשבילי. ניסיתי להבין אותה אבל אני לא יכולתי לשכוח ממנה
עבר עוד זמן ושוב התנשקנו אני לא יודע כבר מה לעשות עם עצמי
אני חייב שהיא תהיה שלי אבל היא לא מוכנה להודות ברגשות שלה
כלפי. את החבר שלה אני מכיר ואני יודע כמה שהוא יפגע מזה
שעשיתי את זה. אבל באמת שלא התכוונתי לפגוע בו. זה פשוט קרה."
"רגע, אני לא מבין מה הבעיה. הוא חבר שלך והיא לא רוצה אותך אז
למה אתה ממשיך לדחוף?" "אני לא דוחף ולא כלום אבל בכל נשיקה
שנישקתי אותה הרגתי כמה שהיא רוצה אותי גם. אני פשוט יודע את
זה." "תראה אני לא יודע מה להגיד לך. אני יודע שאם זה הייתי
אני במקום החבר הזה שאתה מספר אני הייתי מאוד מתעצבן."
"זה מאוד קשה לי שאתה אומר לי את זה." "למה? אבל רגע מי
מהחברים שלנו יצא עם מישהי? עופר ועינת נפרדו גם דורון ויעל.
רק אני ודנה נשארנו." "עומר, אני לא יודע איך להגיד את זה"
"תגיד לי התחרפנת? אתה עובד אלי נכון? מה זה בדיחה שלך ושל דנה
אלי?" "לא, עומר. זה לא בדיחה." "אני לא מאמין עליך דודי. אני
לא מאמין שבגדת ככה בי. זה ממש השיא בשבילך. עשית לי הרבה
דברים מגעילים בעבר אבל זה, זה באמת שבירת שיאים. חברה זה בגדר
לא מתקרבים ולא חשוב כמה חברים טובים אנחנו, או יותר נכון
היינו!" "עומר אל תגיד את זה, אני לא התכוונתי שזה יצא ככה.
אני פשוט התאהבתי בה. אני לא יכול לשלוט בזה." "אתה יכול, אתה
חייב! ככה חבר אמיתי אמור לעשות! ואיפה דנה? מה היא פחדה לבוא
להגיד לי את זה?" "לא יודע, אבל זה ממש לא אשמתה. היא לא היתה
קשורה לזה בכלל." "תראה אני לא יודע מה להגיד לך, אני צריך
להיות לבד עכשיו. תעזוב אותי." "אוקי עומר, אני הולך. אבל
תזכור שאני מצטער ואני מקווה שמתישהו תוכל לסמוך אלי שוב."
"אני לא יודע עכשיו. אני צריך להקל הכל. אני מבקש שפשוט תלך
עכשיו אם לא אכפת לך." דודי יצא מהחדר. הוא היה שבור. עומר
נשאר בחדר והכל לבכות. הוא לא ידע מה לעשות. הוא החל להסתובב
בחדר חסר מנוחה הוא ניסה להירגע אך ללא הצלחה. בינתיים דודי
טייל ברחובות גם חסר מנוחה. הוא לא הבין איפה דנה. למה היא לא
באה כמו שהם תכננו. הוא בא התקשר אליה וראה שהטלפון מחובה. הוא
פתח אותו ושמע את ההודעות.
לאחר שמיעת ההודעה של דנה הוא נשאר בהלם, לא זז. הוא ידע שהוא
עשה טעות ענקית שהוא לא יוכל לתקן. הוא התקשר לדנה.
"דנה, זה דודי. תפגשי אותי ליד הספסל בכניסה לפארק. תבואי מהר
זה חשוב." דנה לא הבינה מה קרה. היא ירדה במהירות למטה והגיעה
לפארק.
"דודי, מה קרה?" "תקשיבי דנה, אני לא שמעתי את ההודעה שלך
ואני, אני סיפרתי לעומר הכל." "מה? אני לא מאמינה. איך עשית
דבר כזה. אני לא רוצה שהוא ידע. זה טעות אסור לו לדעת!"
"מצטערת דנה בל אין מה לעשות עכשיו. הוא כבר יודע. הוא השתגע.
אבל הסברתי לו שאת לא קשורה לזה. שזה אשמתי וזהו. את לא קשורה
לזה." "מה זה אני לא קשורה? אפילו אני לא מאמינה לזה. באמת
דודי מה אני יעשה עכשיו?" דודי התקרב אליה הוא חיבק אותה וניסה
להרגיע אותה.
בינתיים עומר ירד לרחוב להסתובב ולהירגע קצת. הוא חשב שהליכה
בפארק ליד ביתו ירגיע אותו קצת וייתן לו לחשוב בבהירות על
המצב. אך הדברים לא קרו כך. עומר נכנס לפארק ובעודו הולך הוא
ראה מרחוק את דנה ודודי מחובקים. הוא נעמד במקום, המום ממה
שרואות עיניו. דנה פתחה בדיוק את עיניה וראתה את עומר עומד
ומסתכל עליהם. היא עזבה במהרה את דודי. הם עמו שניהם מסתכלים
אחד לשני בעיניים, לשניהם מתחילות לרדת דמעות ואף אחד לא זז
ממקומו. עומר לא ידע מה לעשות, הוא היה חייב לזוז משם, הוא לא
יכל לחשוב עוד על שניהם מחובקים זה בזו, הוא הסתובב והחל
ללכת.
"עומר חכה!" דנה צעקה בקול. עומר לא ענה הוא החל ללכת יותר
מהר. דנה לא יכלה לראות אותו מתרחק ממנה. היא החלה לרוץ אחריו
ולאחר מספר שניות תפסה אותו. "אתה לא מבין, מה שראית עכשיו זה
לא מה שאתה חושב." "דנה, אין לך זכות יותר להגיד לי מה אני
חושב או להגיד לי מה לעשות. אני יודע טוב מאוד מה ראיתי ומה
אני חושב." "אתה לא, אני בכיתי כי דודי סיפר לי שאתה יודע מה
קרה והוא חיבק אותי כדי לנחם אותי. זה הכל, זה כל מה שקרה."
,איך את יכולה להגיד שזה הכל? זה ממש לא הכל ואת יודעת את זה!
אני נתנתי לך את הנשמה שלי, עשיתי כל מה שאי פעם ביקשת וככה את
גומלת לי. ממש תודה." "עומר אתה לא מבין, אני אוהבת אותך ורק
אותך. מה שקרה פה זה טעות אחת גדולה ואי הבנה. אנחנו חייבים
לשבת ולדבר בנחת." "אולי, אבל בטוח שזה לא יקרה היום. היום אני
לא רוצה לשמוע ממך ומהחבר הזה שקרה לעצמו החבר הכי טוב שלי.
תעזבו אותי שניכם בשקט. שאני ירצה לדבר אני יודיע לכם."
דנה לא ידעה מה לעשות אם עצמה אני ירדה על הרכים שלה ובבכי
דיברה." עומר בבקשה חכה, אני אוהבת אותך. בבקשה אל תעשה לי את
זה." עומר כל כך רצה להסתובב אליה. הו אהבל אותה כל כך ורצה
לרוץ אליה ולהרים אותה, לחבר אותה, לנשק אותה ולהגיד לו כמה
שהוא אוהב אותה. הוא עצר בעצמו והחליט לא לעשות זאת. הוא
המשייך ללכת ונעלם באופק.
דנה המשיכה לבכות ודודי בא והרים אותה. הוא לקח אותה הביתה
ושניהם נפרדו. במשך 13 ימים התקשרה דנה לעומר כל יום 4 פעמים
ביום לפחות אך הוא לא ענה לה. היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה.
היא כל כך אהבה אותו והיא הבינה את זה עכשיו. עומר גם לא ידע
מה לעשות. הוא התגעגע אליה אבל ידע שהוא צריך להתרחק. גם דודי
ניסה להתקשר לעומר כל הזמן אך ללא יואיל. לבסוף הוא החליט
לפעול והלך עליו הביתה. דודי ידע ת הקוד לבית של עומר וניכנס
בלי לצלצל. הוא עלה במדרגות ונכנס לחדרו של עומר. עומר היה
מופתע אך לפני שהחל לומר את המילים שלו דודי עצר אותו. "אני
ודע שאתה שונא אותי ולא מבין מה אני עושה פה אבל יש כמה דברים
שאני חייב להגיד לך. אותי אתה יכול להמשיך לשנוא ואני יבין את
זה, אבל דנה, דנה לא עשתה כלום בכוונה. היא כל כך אוהבת אותך
והיא מוכנה לוותר עלייך בתקווה שאנחנו נשלים ונחזור להיות כמו
פעם. אני מבין שזה לא יקרה אבל בבקשה תדבר איתה ותשלימו. אתם
כל כך אוהבים אחד את השני ואני רואה את זה עכשיו. אני מצטער
שגרמתי כל כך בעיות אבל מה שהיא היה ואי אפשר להחזיר את הגלגל
אחורה. בקיצור תדבר איתה. היא מתה עלייך ואוהבת אותך באמת. זהו
זה מה שבאתי להגיד ועכשיו אני ילך, ביי." "רגע, חכה יש לי שאלה
אחת עלייך. אתה עדיין אוהב אותה?" "אני לא יודע מה אני מרגיש
אבל גם אם אני אוהב אותה, אני יודע שזה בא רק מהצד שלי ואין לי
מה לעשות עם זה." "היית חוזר על כל מה שקרה פה?" "לא, זה בטוח
שלא! יותר מידי אנשים נפגעו ואני התנהגתי כמו ילד קטן שחייב
לקבל הכל בלי לחשוב על מי שיפגע." "לא היית חוזר על הכל גם עם
דנה היתה מליטה להישאר איתך והיית מאבד רק אותי?" "אני לא חושב
שגם אז הייתי חוזר על זה כי אתה כמו אח בשבילי ובשבועיים
האחרונים היה לי קשה בלעדיך, הרגשתי שבאמת משהו חסר לי. הלוואי
והגלגל היה יכול לחזור אחורה אבל הוא לא אז אני מקווה שאתה
ודנה תצליחו לחזור אחד לשני ולשכוח כל מה שעשיתי." "טוב, אני
רוצה להגיד לך שאנחנו יכולים לחזו להיות כמו פעם אבל אני פשוט
לא יכול, אני מצטער אולי עוד כמה זמן נוכל לנסות." אני מבין את
זה. אתה יודע את המספר שלי אם תרצה אני מוכן תמיד." דודי יצא
מהדלת והלך.
בצוהריים עומר הלך לדנה. היא היתה מופתעת ולא הבינה מה קרה.
הוא סיפר לה הכל והם החליטו לחזור להיות יחד בלי שקרים
ורמאות.
אחרי חודשיים עומר סלח גם לדודי והם חזרו להיות חברים טובים.
העניינים עדיין לא חזרו להיות כמו פעם אך שלושתם מקווים שלאט
לאט הם יוכלו לסלוח ולשכוח. מה שבטוח שמכל זה הם למדו שהאמת
חשובה מכל ומתוכה נוצרות חברויות אמיתיות ואהבות כנות!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.