אני זוכרת את האפטרשייב שלך שיצאנו.
אני זוכרת איך שהלכנו בשדרה מחובקים, ולמרות שהכל היה קפוא
לשנינו היה חם. השלכת מסביב כאילו במיוחד בשבילנו, שנינו
היחידים בעולם.
אני זוכרת שחיכיתי ברחוב כדי לפגוש אותך "בטעות".
אני זוכרת את הלילות שדיברנו כל הלילה.
אני זוכרת את האופן בו נהגת לומר את שמי.
אני זוכרת את הריב הראשון וכמה דפוק הוא היה.
ואני זוכרת את הפיוס הראשון שהיה נפלא.
אני זוכרת שהיית אלוף בלגרום לי לצחוק. לא משנה אם הייתי שמחה
או עצובה, איתך בסוף תמיד היתה לי הרגשה טובה.
אני זוכרת שכשנגעת בי עברה בי צמרמורת, רגלי כמעט התמוטטו
והתמלאתי הרגשה מתוקה.
אני זוכרת שבגשם חלקנו במטריה וקפצנו בשלוליות כמו ילדים.
אני זוכרת את כל הדברים השטותיים שעשינו.
אני זוכרת את  הקרע בינינו והעולם כולו קרס.
אני זוכרת את קופסאות הממחטות שנגמרו בבית.
ואני זוכרת את הכאב החזק שכל כך רציתי למות.
     
                                 אני זוכרת אותך...
                                 אך מנסה לשכוח.