בהתחלה חיפשתי,
ראיתי רק שחור.
כשהגעת לחיי,
נדלק ניצוץ של אור.
אך בעינייך תמיד הייתי
סופה עצובה של בדידות ואכזבה,
שלא חלפה גם כשנישקתי-
צווארך.
אחרי שנה החלטתי לעצור לך את הדמעות,
משכתי את ליבך לדרכים חלופיות,
יצאנו ובילינו, רקדנו ושתינו,
ואפילו כשצחקנו,
העצב לא עזב אותך.
וזה רדף אותי כמו מחלה,
היית לא שלי,
תלוי באכזבה,
מהעבר.
פחדת להתאהב, סגרת כל שביל בלב
וננעלת.
לא משנה כמה אותך אהבתי,
נעלמת.
במחשבות שלי אתה תמיד,
גם העצב אותי מבדיד אבל בלעדייך-לי שחור
אולי אתה אליי עוד תשוב
וידלק לי שוב האור.