בכדי לנסוע במונית צריך מיומנות.
הכל מתחיל יום אחד, יום סתמי שכזה, בו אתה מחליט פתאום לקחת
מונית, לאנשהו - לא משנה לאן, העיקר לנסוע.
אתה מתקשר לתחנת המוניות הקרובה (שקרוב לוודאי הפכה להיות
התחנה האהובה עליך כבר מרוב הפעמים שנסעת עם מוניותיה, ועכשיו
יש ביניכם קשר רגשי), אתה מבקש, במטותא - בצורה היפה ביותר
שאפשר, להגיע מהר ומיד לרחוב שבו אתה נמצא.
המיומנות הראשונה שאתה צריך בכדי להגיע בכלל למונית היא לדעת
איך להתקשר לתחנת המוניות ומה להגיד. אנשי התחנה שידברו איתך
לא תמיד יהיו נחמדים או לא תמיד ישמעו אותך (או ישמחו לשמוע
אותך בה בעת) לכן עליך להיות סבלני ולדבר ברור. אחרת הלך לך כל
היום והמונית שלך תאחר לחינם.
הגיעה המונית, אתה עולה עליה, לא לפני שאתה מסתכל טוב - טוב
ובוחן את הנהג הנוהג במונית. קודם כל, אתה מתרגז (במיוחד אם יש
עוד אדם במונית - מי הוא שיקח אותי ועוד מישהו, הוא פשוט
חוצפן, כתוצאה מכך אתה מיד מפעיל סטיגמת תימני על הנהג). משהו
לא נראה לך מתאים או נכון לאותו רגע ולאותה הנסיעה.
בכל מקרה אתה כבר על המונית, אתה חוגר את עצמך ובמקרה הטוב
הנהג גם שואל אותך לאן אתה מעוניין לנסוע. אתה עונה כמובן.
(למרות שהנהג צריך לדעת מראש, הרי כבר דיברת עם ראש התחנה וחוץ
מזה... הוא נהג מונית) מתחילים לנסוע.
במקרה הרע הנהג יודע איפה הרחוב המבוקש ובאיזו עיר וכך מתחילה
לה נסיעה (מהקצרה ביותר לארוכה ביותר) שהיא אחת הנסיעות
הגרועות ביותר שהיו לך מניסיונך עם נהגי מוניות כמוהו. בחמש
דקות הראשונות אתה פקעת עצבים ולא מצליח להירגע, אתה מחפש על
מה להסתכל, מגניב מבט אל הנהג ומחייך, מסתכל בעיקר החוצה ואולי
גם קצת על הרדיו המגניב שלו או על המאוורר הקטן התלוי לו על
חור האוורור של המזגן. לבסוף אתה מחליט לשבור את הקרח ולפתוח
בשיחה. טעות.
התחלת מוקדם מידי, אתם מדברים, משתעשעים ונהנים בשיחה מעניינת
ומעשית, אך לפתע השיחה קצרת היומין נגמרת ולאף אחד אין עוד מה
לומר. אז באה השתיקה המביכה והמעצבנת הזאת.
שתיקה מביכה קיימת בכל מצב ומקום, בעיקר ביחסי אהבה, אבל
שתיקות כאלו עם נהגי מוניות (במיוחד כשאתה לבד) אתה הכי לא
אוהב, אז מה פתאום שתבוא אחת כזו עכשיו.
אתה חוזר להיות לחוץ ומסתכל לכל מקום חוץ מעל הנהג עצמו, וכך
עוברת לה נסיעה ארוכה ומלחיצה אל עבר מעוז חפצך.
במקרה אחר, אתה פשוט לא פותח בשיחה וגם הנהג, שאתה לאוו דווקא
מכיר, והוא לאוו דווקא נחמד, מחליט שלא לפתוח בשיחה וכך עוברת
לה נסיעה משעממת המשפרת את שרירי המחשבה והראייה.

ובמקרה הטוב, הנהג לא יודע לאן אתה מעוניין לנסוע. מכאן שיש
לכם על מה לדבר כל הזמן, אתה הרי צריך להורות לו לאן לנסוע.
ובין הימינה והשמאלה אתה מחליק איזו מילה או שתיים שפותחת שיחה
מעניינת, מעניינת באמת. כך עוברת לה הנסיעה הכי מהירה והכי
טובה שאתה מכיר, מניסיונך כמובן.

נהגי מוניות יגידו לך שבכדי לנהוג במונית דרושה מיומנות,
מיומנות מיוחדת.
אתה מכיר את נהגי המוניות, הם עם טוב ורובם אנשים טובים שכיף
לנסוע איתם, לכן גם אתה היית רוצה להיות נהג מונית, לשמח אנשים
אחרים בשיחות מעניינות ולמנוע מכל מבוכה שהיא מלכבוש את הנסיעה
כתוצאה משיחה קצרה ואף חמור מכך, קצרה מדי.

מסקנה: אם אתה אכן מתכוון להפוך להיות נהג מונית, שכח את כל
הרחובות שאתה מכיר ותתחיל לעבוד על שרירי הפה שלך.