"הולכים הביתהההה!!"
צעקות נשמעו מעבר למסדרון הארוך של בית הספר.
"המורה לא הגיעה! הולכים הביתה!"
לאט לאט יכולתי לשמוע את זעקותיהם של זיו, בני ורועי, בני
כיתתי, מתקרבות אל עבר אוזניי כשהם ממהרים אל הכיתה לקחת את
התיקים.
זה תמיד כיף כששיעור שמיני מתבטל, אין דבר יותר מרגיע משעה אחת
פחות בסופו של יום ארוך ומייגע כל כך, במיוחד כשמדובר בשעה
שלמה של לשון עם המורה, בלהה, שאני בטוחה שבגלגול קודם הייתה
אחותו של אבשלום קור. מישיבה שלווה שכללה רגליים על השולחן
ומקל ארטיק ביד, התחלתי לארוז כשאני זורקת אל התיק את "התפסן"
שמצחיק אותי כל פעם מחדש. יצאתי מהחדר בריצה (אתם יודעים איך
תמיד יש פקקים כאשר מודיעים על ביטולו של שיעור) כשלפתע צעקתה
של עדי גרמה לי להפנות את ראשי אך להמשיך בריצה. עוד לפני
שהספקתי לענות לה, גוף שרירי וחסון בלם את דרכי כשאני מתנפלת
עליו ברוב כובדי ללא כוונה (מבטיחה, ממחר דיאטה). לאחר שנייה
או שתיים של טשטוש מוחלט, קלטתי את הפוזיציה בה אני נמצאת.
נחתי היישר על גופו של יפיוף רציני שבטח לא היה תלמיד בבית
הספר, הייתי נותנת לו 20+.
"אני מצטער" הצטער הבחור שמתחתיי, "לא ידעתי שמהכיתה שבה אני
אמור ללמד תפרוץ אצנית ותנחת על עליי ברוב כוב.. חוסר משקלה".
"מה פתאום ללמד?" תהיתי, "אתה כנראה לא יודע, בכיתה הזו היה
אמור להתנהל שיעור לשון, שעכשיו בוטל וכולם הולכים הביתה".
"אז אני רואה שאת כבר עבדת על נושא הטיית הגופים" הפתיע.
שתקתי.
"ועכשיו גברתי הצעירה, אודה לך מאוד אם תקומי מעל בטני כדי
שנוכל שנינו להיכנס לכיתה, לא שאני מתנגד למצב הנוכחי (הוא
מחייך אליי חיוך מסוים מאוד) אבל נצטרך לעשות את זה בהזדמנות
ובמקום אחר".
"אה.. כן, כמובן, זה הנפילה..(מגמגמת) אתה מבין... אז.."
מה קרה לך שי? לאן נעלמו כל התגובות והעקיצות השנונות? את
בסה"כ נחתת על המורה המחליף שלך, מה את מתרגשת ומתנהגת כמו
תלמידת תיכון בתולית???

את השעה הקרובה העברתי בלטישת עיניים על הדבר היפה הזה שעמד
מולי. אז קוראים לו גיא והוא בן 25. בסוף השיעור ארזתי באיטיות
שלא כמנהגי ופניתי אליו.
"רציתי רק להצטער על ה.. נחיתה הגרועה שלי מקודם".
"זה בסדר, תלמידות נוחתות עליי כל יום.. מתרגלים לזה".
"כן (מממשת את ירכיי) השומן עצר את המכה"
"אל תהיה כל כך קשה עם עצמך.. את ניראת טוב, אפילו די מושכת"
"אתה באמת חושב כך?" (סוחטת מחמאות שכמותי)
"בהחלט" (ושוב אותו חיוך זדוני)
"תגיד גיא" הסתכנתי.  "זה לא בלתי חוקי להתחיל עם תלמידות?"
"שמעי, אם היו תופסים אותי, היו מעיפים אותי. אבל לפעמים
חייבים לעבור על החוקים, לא?"
"הממ, אתה יכול לקרוא לי שי" (נאמר בקול צרוד ומתוח)

"לא יכול להיות שמורה חדש בבית ספר שגדול ממך בכמה וכמה שנים
יהיה האהבה החדשה שלך" מנפצת עדי את אשליותיי.
"למה? כבר שמעתי על זוגות נשואים שביניהם עשרות שנים הפרש, מה
גם שההפרש ביני ובין גיא לא כל כך גדול..."
"שי, את אמנם נמצאת ב"תקופת חרמנות" כמו שאת נוהגת לקרוא לזה,
אבל זה כבר עובר כל גבול, את יודעת שהוא יכול ממש להסתבך בגלל
זה?"
"טוב אמא, אני אשתדל לא להטריד אותו מינית" התגריתי.

צלצול טלפון מעיר אותי בברוטליות
"שלום. שי?" שואל הקול הגברי, העמוק, הצרוד והמוכר כל כך.
"כן?"
"מדבר גיא, המורה המחליף מבית הספר"
(דיבור רשמי זה כזה Turn on)
"כן גיא?"
"אני מקווה שאני לא מפריע לך, אני לא אכעס אם תגידי לא.. פשוט
רציתי לדעת אם את רוצה לבוא איתי לאיזה הקרנה של סרט חדש של
ידידה שלי?"
(מעבירה תסריטים במוחי)
"אהה.. בהה" אני עונה באיטלגנטיות המפורסמת שלי.
"הלו?"
"אה, כן.. מתי ואיפה?"
נכשלתי בבחינה של עדי.
"תגידי לי את הכתובת שלך ואני אבוא לאסוף אותך בסביבות 7."

"ואת הסכמת?!" נחרדת עדי בטלפון.
"תשמעי, זה רק הקרנה של סרט.. עם הרבה אנשים.. שום דבר לא יכול
לקרות"
"אה כן? ומה עם הדרך להקרנה ובחזרה? באוטו הפרטי שלו?" מקשה
עדי. "ומה אם הוא יקח אותך לים לראות את הגלים או יציע לך
לעלות אליו ל"כוס קפה"?
"אז אולי אני אעלה.. הוא בחור די נחמד ואני בטוחה שלא היית
נחרדת כל כך אם היה מדובר בסתם בחור בן 25"
"טוב, רק אל תיסחפי" מזהירה עדי.
"את מתכוונת לכך שאני לא אאבד את בתוליי כבר בערב הראשון שלי
עם גיא? לא חשבתי על זה.. אבל זה נשמע לי די נחמד".

עדי תמיד כזאת, ריאלית, מבוססת. רק חצי מהמשפט "מים שקטים
חודרים עמוק" מתאר אותה. היא כזאת, עדידוש. ואני אוהבת אותה
בגלל זה, בגלל שהיא תמימה שכזו, בתולית.
כמעט תמיד כשאני באה אליה בהתלהבות יתרה בגלל איזה מעשה קינקי
שעשיתי היא הייתה מנסה להראות התלהבות יחד איתי אך ברוב המקרים
ידעתי שהיא לא רואה את זה בעין יפה. אף פעם לא הערתי לה על זה,
חשבתי שזה מה שמייחד אותה מאנשים ואולי, אני זאת שעיוורת ולא
רואה עד כמה  קינקי הבחורה יכולה להיות.

"את סמוקה קצת" מעיר לי גיא בדרכנו חזרה מההקרנה.
"כן..." אני עונה ברפרוף.
"אף פעם לא האמנתי שאני יכול להתאהב בתלמידה שלי" אומר גיא בלי
להתבלבל.
(בולעת את רוקי)
"ואתה חושב שזה יחזיק מעמד? אני הרי לא בטוחה שגברת בנימינה
המנהלת תראה את זה בעין יפה.
"אז מה? גם לרומיאו ויוליה הפריעו. אם נרצה שום דבר לא יפריע
לנו."
ידעתי שזה לא פשוט כמו שהוא מתאר את זה אבל משום מה נתתי לעצמי
להיסחף אחר הדברים שלו ולהאמין לכל.
"אני מקווה שלא השתעממת יותר מידי.. עדיין מוקדם, אנחנו יכולים
ללכת אליי לדירה אם בא לך". הישירות שלו קצת הלחיצה אותי, אבל
אני ידועה בהתמודדות עם מצבים מלחיצים.
"בוא נלך לחוף ירושלים.. אני אוהבת להיות שם בשעה הזו" אני
עונה.
הגענו ויצאנו מהמכונית.
הלכנו צמודים על החוף, היה קצת קריר אז זה לא הפריע לי.
אחרי כעשר דקות היה אחז בידי וסובב את פני אליו.
הוא היה נשקן נהדר, כך קבעתי אחרי נשיקה אחת, בה הרגשתי את
שפתיו החמות ואת זיפי זקנו נמחצים אל פי, ונשקן מצוין קבעתי
אחרי בערך עשר כאלה.
"בואי נלך מכאן, אנחנו צריכים להיות לבד" הוא הניח אצבע על
שפתיי ולחש.
ללכת איתו? או לא ללכת? הרי ברור לי שאנחנו לא הולכים להרכיב
פאזלים אצלו בדירה.

"והוא לקח אותך לחוף ואחר כך הציע לך ללכת אליו לדירה...?"
"כן" אני עונה באדישות.
"תפסיקי לענות אותי, רעה!" הריר נוזל משפתיה של עדי. "הלכת
איתו?"
"לא. אני בחורה עם עקרונות מוסרים חזקים, וחוץ מזה התקשרו אליו
לפלאפון, את מבינה?"
"לא, אני לא מבינה ממתי יש לך "עקרונות מוסריים חזקים" וממתי
צלצולים מונעים ממך מלבצע את זממך."
"הם לא, אבל את היית צריכה לראות איזו סטירת לחי חטף איזה מורה
אחד ללשון כשחברה שלו הכריחה אותו להגיד לה שהוא אוהב אותה דרך
הטלפון."