"יואו תראי איך הוא מסתכל עליי!! אין מצב שהדבר הזה לא שלי עד
סוף החודש!!" אמרה טל והסתכלה עליי במבט מחכה לאישור שלי. "אני
לא מבינה מה את מוצאת בו! הפודל שלי נראה יותר טוב", טל גלגלה
עיניים והפנתה תמבט שוב ל'חתיך' שלה.. נשענתי אחורה ושתיתי את
המלקשייק המגעיל שקניתי.. בחיי, אם לא הייתי משלמת עליו הוא
כבר ממזמן היה בפח!
פתאום טל קפצה לעברי: "יאו רותם אל תשאלי לאן אנחנו הולכות
היום!!!" אוי לא.. רציתי להגיד לה שאני לא שואלת ואני גם לא
באה כי לצאת עם טל זה צרות! "אנחנו הולכות למסיבה בבית של
אפרת!!" ידעתי.
בשמונה בערב טל כבר הייתה אצלי לבושה בשמלה ורודה זוהרת, איפור
ורוד זוהר, גרביונים סגולים וכובע סגול. "היית רושמת על המצח
'אני מפגרת' וזה היה פחות ברור!" הייתי חייבת לעזור לה.. בתשע
כבר יצאנו לכיוון הבית של אפרת. את טל הלבשתי בשמלה שחורה
ארוכה ואיפור שחור, אני לבשתי מכנס עור שחור ומחוך עור שחור.
"וואיי איך אני שמחה שבאתן!!!" אמרה אפרת כשפתחה את הדלת עם
חיוך מלא ברזלים קטנים שמאפשרים לדעת בדיוק מה אפרת אכלה לפני
שניה (עוגת שוקולד) בלעעעע!!. נכנסנו ולהפתעתי הרבה דווקא היו
אנשים.. (לא כמו במסיבה הקודמת שההורים של אפרת קראו לחברים
שלהם כדיי שיהיה אקשן..). הסתובבנו בחדר, לקחנו בירה כל אחת
והתיישבנו על הספה. "בבקשה תגידי לי שזה לא אסף שם!!" אמרה טל
"זה לא אסף שם.." עניתי "שקרנית!!! זה כן!! אני עפה אליו!!"
אמרה והלכה.. נו טוב.. ישבתי ושתיתי את הבירה שלי.. מנסה שוב
להבין למה הסכמתי לבוא..
"שלום אני נועה" אמרה ילדה שחרחורת דיי חמודה והתיישבה לידי..
"היי נועה" עניתי.. כבר הייתי מיואשת ורציתי לחזור הביתה "איך
קוראים לך?" היא שאלה
"רותם" עניתי באדישות.. היא הייתה נראת גדולה יחסית לגיל
שלנו.. משהו כמו שנתיים יותר.. עצוב שהיא באה למסיבות האלו
בגילה.
התחלנו לדבר והיא הציעה לי לבוא איתה לאחד החדרים כדיי שיהיה
אפשר לדבר בסבבה בלי מוזיקת רקע שמפריע לשמוע.. הלכתי איתה..
נכנסנו לחדר והתיישבנו על המיטה. מסתבר שנועה היא חיילת והיא
התחילה לספר לי על הצבא. אני שונאת שהם עושים את זה!! כל מי
שבצבא חייב לתת תדרוך מלא על מה הוא ומה הוא עושה כאילו שאני
מבינה בשיט על מה מדובר! עשיתי את עצמי מקשיבה והסתכלתי על
החדר "יאו תראי איזה ילדה מכוערת!!" הצבעתי על תמונה שהייתה
מונחת על השידה של ילדה קטנה חסרת שיניים מכוערת בצורה נוראית
מחייכת למצלמה. "זאת אני!" אמרה נועה. פאאאק... רציתי למות..
"אני סתם צוחקת.. דווקא את ממש מתוקה פה אחלה שיניים.. אלוואי
עליי.." היא התחילה לצחוק אז נרגעתי וצחקתי גם עד שפתאום היא
רכנה אליי ונישקה אותי בפה.. נתתי לה מבט של 'יו! מה-זה היה??'
אבל היא לא הגיבה.. היא רכנה אליי שוב והתנשקנו פתאום נפתחה
הדלת ואפרת נכנסה, לא ידעתי אם היא ראתה שהתנשקנו.. פחדתי
לדעת. היא אמרה לנועה שמישהי מחפשת אותה למטה ונועה ירדה למטה
ואני ירדתי עם אפרת וכשטל ראתה אותי היא רצה אליי ושאלה איפה
הייתי.. לא עניתי.. הייתי עסוקה בלחפש את נועה וכשמצאתי אותה
ראיתי אותה מתנשקת עם מישהי אחרת אז הבנתי שכל מה שהיה היה סתם
מבחינתה. שאלתי את אפרת מי זאת הנועה הזאת והיא אמרה לי שזאת
אחותה ושזאת שאיתה היא חברה שלה כבר שנתיים וששבוע הבא הן טסות
לגור ביחד בקנדה.
אוקיי אז הרגשתי קצת פגועה.. אני יודעת שאני לא אמורה להרגיש
ככה.. זאת הייתה רק נשיקה, היא לא הבטיחה לי חיי נצח! ויש לה
חברה והן טסות עוד שבוע לקנדה. אני שמחה בשבילהן! מאוד מאוד
שמחה! אוקיי אז אני לא!! אוף..... טל לא הפסיקה לדבר על אסף
וכמה שהוא חמוד ומתוק.. רציתי לחזור לאפרת לתפוס את נועה
ולהראות לה איך אני יודעת לנשק!! או פשוט לתפוס את חברה שלה
ולהראות לה כמה אני יודעת להרביץ..
"אני יודעת מה את רוצה! את רוצה ללכת היום לאפרת!" אמרתי לטל
בניסיון קלוש לראות שוב את נועה. אבל היה נראה שטל קצת נלחצה
מהקטע "מאמי יש לך חום?? את מרגישה טוב?? לאפרת??" טוב אין טעם
לנסות לשכנע אותה.. "אנחנו הולכות וזהו!".
לכבוד הביקור אצל אפרת לבשתי את השמלה החדשה שלי וסידרתי את
השיער וחיכיתי לטל ליד החלון כשהיא הגיעה רצתי אליה "את מאחרת
ב3 דקות!!! אמרנו 6! עכשיו 6 ושלוש דקות!! היא התעלמה ממה
שאמרתי והעבירה בי מבט מכף רגל ועד הראש ונתנה לי מבט מבוהל
"אנחנו הולכות לאפרת.. נכון?!". "כן טל! איך אני נראת??" שאלתי
ועשיתי סיבוב כדיי שהיא תראה גם מאחורה.. "כמו משוגעת!".
כשנכנסנו לבית של אפרת ראיתי את נועה יושבת מול הטלויזיה בסלון
ואוכלת קורנפלקס עם חלב.. ניסיתי להתנהג רגיל ולא להסתכל
עליה.. כשאפרת הובילה אותנו למדרגות שנעלה לחדר שלה עברתי על
פני נועה באלגנטיות אבל כשעליתי במדרגות שכחתי להרים את השמלה,
דרכתי עליה והתחלקתי על הרצפה.. אפרת וטל רצו ישר אליי ושאלו
אם אני צריכה עזרה.. כן.. תהרגו אותי!! ידעתי שנועה ראתה אותי
נופלת ורציתי לבכות, עכשיו היא בטוח אומרת לעצמה 'אויי נישקתי
ילדה עקומה.. איזה עצוב' עליתי מהר במדרגות לחדר של אפרת
והתפללתי שזה רק חלום. ישבנו בחדר של אפרת ואז ראיתי את נועה
עוברת במסדרון לכיוון המטבח.. "אני הולכת להביא לי כוס מים..
אני צמאה" אמרתי והלכתי למטבח בתקווה שנועה תתייחס אליי כשתבין
איזה מעוררת רחמים אני.. היא הסתכלה עליי כשנכנסתי למטבח וחזרה
להביט על הקורנפלקס שהיא שופכת מהקרטון לצלחת. "מה שלומך היום
רותם" היא שאלה.. "בסדר.. מה איתך?" עניתי. "אחלה!" היא אמרה
ויצאה מהמטבח עם הצלחת קורנפלקס. לא ידעתי מה לעשות.. הייתי
חייבת לשתף מישהו בצרות שלי..
"מה?? נועה?? מה השתגעת??" אמרה טל בהיסטריה. "כן נו תרגעי מה
את עושה מזה כזה עניין??" אמרתי. "אההה.. עכשיו אני מבינה לאן
נעלמת במסיבה.. רגע, ולמה לא סיפרת לי קודם??" היא שאלה.. אוי
איזה שאלה מעצבנת! מה אני יענה על זה "לא הייתי בטוחה.. הייתי
קצת מבולבלת.." איזה תשובה מטומטמת! "וואי איזה צחוקים.. נו
תדברי איתה!!" כן.. שניה.. "מה נראה לך שאני יבוא סתם ככה לדבר
איתה על זה?? פאדיחות! וגם יש לה חברה.." . "יופי שיש לה
חברה!! אז למה היא נישקה אותך??" יאו אני שונאת שהיא צועקת!!
"אולי תפסיקי לצעוק?! כולם שומעים!!" ואז היה רגע של שתיקה..
"את לא הולכת לגרור אותי עכשיו כל יום לאפרת נכון..?" היא אמרה
והתחלנו לצחוק.
במשך כל השבוע הייתי עסוקה בנסיונות לאתר את נועה אבל היא
התעלמה ממני וכבר הגיע יום הטיסה, באותו יום החלטתי להשאר
בבית.. הייתי כבר מיואשת מכל הנסיונות והבנתי שאין טעם.. ישבתי
בחדר ושחזרתי את הערב שבו התנשקנו.. "יאללה את באה לשדה תעופה
לראות את נועה?" אמרה טל שנכנסה פתאום לחדר.. "עזבי אותי אין
לי מה ללכת.. במיוחד כשאני יודעת שזאת פעם אחרונה" טל הסתכלה
עליי כמה דקות ויצאה מהחדר בלי להגיד כלום.
המשכתי לשמוע מוזיקה.. מעניין איפה נועה עכשיו ומה היא עושה..
טוב דיי! אני חייבת להפסיק לחשוב עליה!! לקחתי ספר שאני מנסה
לקרוא מכיתה א ואף פעם לא היה לי זמן והתחלתי לקרוא.. פתאום
שמעתי דפיקה בדלת וקמתי לפתוח.. כשפתחתי את הדלת ראיתי מולי את
נועה.. הרגשתי פרפרים בבטן הייתי בטוחה שאני חולמת ושזה לא
קורה!! נועה חייכה.. כנראה היה לי פרצוף ממש מעוות.. "שמעתי
שחיפשת אותי" היא אמרה וחייכה.. מאחוריה ראיתי את טל נשענת על
הקיר ומחייכת אליי.. שולחת נשיקה באויר והולכת.. הסתכלתי חזרה
על נועה.. חייכתי אליה.. התקרבתי אליה ונישקתי אותה.. והספר..
שיחכה עוד כמה שנים הוא גם ככה משעמם. |