לאחרונה הייתי מוטרד, הפרחים לא נבלו, העננים לא זזו, הכל הלך
במין אשליה, כאילו הכל מוטרד, קשה לו.
ממה נובע המטרד הזה? אולי זה המצב הזה, המצב של ניתוק
מהעתיד,לחיות את היום למען המחר, ללא מחשבה על האמור לקרות,
ללכת סחור סחור עד לרגע של איבדון חושים בהווה...
אולי זה בכלל הרוח הקוסמית האפילה שעוטפת אותי, שגורמת לי לחוש
ריחוף מעל הארץ, מן הזיה של איבוד חושים, אולי ההרגשה הזאת
נותנת לי להמשיך להתקיים בטירוף הזה, צריך את הרגעים של הניתוק
לפעמים...
מה עושים ברגע של החמצה, ברגע של אבדון, שהגוף לא נותן
להמשיך,
לא נותן חזרה, מענה, אולי זה בגלל שהידיעה של אין המשך לא
נותנת את הרצון להמשיך, הרבה פעמים חשבתי, האם אחייה לאחר
שאמות, האם אני יזכור זכרונות, האם אחלום חלומות, לחוות חוויות
נעורים- של פעם בחיים...
בהמון שאלות אנחנו נתקעים, והכי מעניין אם יש כמות ענקית של
תשובות על כל השאלות, האם לכל דבר בחיים יש  הסבר?
אי אפשר כך סתם לחיות באשליה של אמת, לחיות את הלא מודע, הרי
אנחנו חכמים על אחרים, אז למה אין לנו תשובת על השאלות
האמתיות.
פעם חלמתי על עולם טוב יותר, היום אני יכול לחלום על הסיוט, לא
מתוך רצון ולהט, אלא מתוך זרימה של הרגש במוחי..
רגש לא מוסבר, רגש ללא תוכלת, רגש אימתני שאינך יודע מה הוא,
אך בכל זאת הנוכחות שלו מורגשת.
עצה אחת יש לי, עצה אחת ויחידה, אל תחיה את היום, ואל תחייה אל
המחר, אל תחיה בשביל מישהו, או משהו, פשוט תחייה, ותשתדל לא
לאבד כיון, הדרך לפעמים מטרפת...