היה זה סתם יום. עוד יום לימודים ארוך ומייגע שקצו לא נסתמן
באופק כלל וכלל. נראה כי מחוגי השעון נעו בקצב איטי מן הרגיל,
אם זה אפשרי בכלל והזמן לא רצה לחלוף.
שיעור הזואולוגיה, נראה ארוך מן הרגיל, בעצם לא, תמיד נראה לי
ארוך מידיי.
מעולם לא הבנתי את דברי המורה, הייתה לו צורה להתייחס אל דברים
שנראתה לי ספק נכונה ספק שטותית, אז לא הקשבתי. כמידי שיעור
זואולוגיה שקעתי לי  בעולם החלומות שלי. שוב חלמתי על הגנואים.

הגנואים הם יצורים בעלי אף מחודד, 5 אוזניים, מכל אוזן מסתעף
מן גבעול וכל גבעול בעל תפקיד ומשימה מיוחדת. בקפידה נבחרו
הגבעולים. מטרתם העיקרית, להגן על אוזני הגנואה, כי אצל הגנואה
בשונה מבני האדם עור התוף הוא חיצוני, וכל פגיעה בעור התוף
יכולה להוביל לחירשות תמידית, ובכלל הגבעולים מחממים את
הגנואים שטמפ' הגוף הממוצעת שלהם נעה בין -20 ועד במקרה הטוב
ביותר 0 מעלות. כיצד הגנואים אינם חולים? התשובה לכך ברורה. הם
לוקחים מידי יום ביומו כפית חיזוקית של הדס, (אכן אכן, הילדה
מהפרסומת עושה את שלה) ובמקרה הצורך אף כף.
היה זה יום מרגש בעולם הגנואים, האדרוס והג'ביר יצאו למלחמה.
האדרוס היה האביר המפורסם ביותר בכל ממלכת הגנואים. הוא היה
חזק, יפה תואר ואמיץ עד מאוד. לעומת זאת הג'ביר היה האתלט הטוב
ביותר בממלכה, הוא היה בעל שם, כבוד וכסף. שניהם נלחמו על ליבה
של טיטאנה. טיטאנה הייתה גבירה יפת תואר, מיוחדת ביופייה, עד
כדי כך שכל הגנואים שהיו מגיעים לעיירה הנידחת קוקר (שם הם
גרו), היו נעצרים מהופנטים מיופייה. הם לא יכלו להוריד את
עיניהם ממנה ונשבעו שביום מן הימים יזכו בליבה וישאו אותה
לאישה. אכן טיטאנה הייתה מיוחדת, מראה כשלה לא נראה מעולם.
גבעוליה סולסלו באופן כה עדין, שגרם לפניה להיראות כה תמימות
וצחות, ונדמה היה כי אף שתבוא בימים, תמיד יוותר לה המראה
המיוחד והסגולי שלה. כאשר חייכה, יכלה להמס אף את לב האדם
העקשן ביותר. טיטאנה ידעה להשתמש ביופייה, וכל שחפצה בו השיגה.
מעולם לא הייתה צריכה לזקוף אצבע לדבר, הכל נעשה בעבורה,
בתמורה לחיוך ואף מבט. טיטאנה הייתה חכמה בצורה יוצאת דופן.
כיוון שכל דבר היה נעשה בעבורה, הייתה מרבה לקרוא וללמוד עוד
ועוד על נפלאות העולם ובגיל 16 הייתה בוודאי הגנואה החכמה
ביותר בעולם.
כעת בוודאי הבנתם, מדוע המלחמה עליה גרמה לכזאת תסיסה. כל
ממלכת הגנואים געשה, כולם רצו לדעת מי יזכה לשאת לאישה את הדבר
היפה ביותר שראו מעולם. הימורים הונחו על מנצח התחרות, הייתה
זאת תחרות קשה עד מאוד והמפסיד יאלץ לקבל את העונש הקשה ביותר,
מוות. אין דרך חזרה, ברגע שהתחלת את המסלול, אין אפשרות לחזור.
מעידה אחת קטנה ותנינים יאכלך בעודך בחיים, ואין זו חוויה
נעימה במיוחד.
לעיתים, חלמתי שגם אני גנואה ויכול ללחום על חיי טיטאנה.
מועד תחילת המסלול נקבע בשעה 5. המסלול היה ארוך ומייגע. הוא
השתרע לאורך קילומטרים רבים, הוקצבו למתחרים שבועיים ימים, על
מנת לסיימו. המסלול בחן את זריזות, מהירות וחכמת המתחרים.
הגנואה הטוב ביותר ינצח. כל גנואה יכל להצטייד בתרמיל גב,
בתוכו יכל לשים כל מה שחפץ. מזון ושתייה יחולקו להם במהלך
המסע. ייעד המסלול, היה סוד מוחלט. כל הממלכה רצתה לדעת היכן
הוא. הונחו הימורים על מקום המסלול, (הגנואים נהגו להמר והרבו
לעשות זאת ככל שיכלו. הממלכה הייתה שקטה וזה היה העיסוק המעיר
היחידי שמצאו) דבר אחד היה ידוע, העינויים יצטרכו לעבור עינוי
גדול בסופו ומי שיחזיק מעמד זמן רב יותר, הוא יהיה למנצח. גל
העינוי הונחו הימורים, רבים סברו כי מדובר בדקירות, חישמול או
כל פגיעה חיצונית אחרת. כל הסברות היו רחוקות כברת דרך מן
האמת.
והנה הגיעה השעה המיוחלת, וכולם נאספו בכיכר המרכזית אשר
היוותה נקודת הזנקה עבור המתחרים.
דורדור, שהוא המזניק הראשי, לחץ על ההדק אך שוב טעה בכיוון
וירה כלפי האדמה. דורדור מזניק בממלכה כבר שנים רבות, מאז שהיה
בן 20, עקב כבוד ומסורת אין מחליפים אותו. דורדור כבר בין 90,
חצי נכה, חצי עיוור אך עדיין נזקף לזכותו, שנמצא שם עבור כל
הזנקה. בדר"כ אינו מכוון את האקדח למקום הנכון או שאינו מכניס
קליעים לקנה, לעיתים שוכח מה הוא אמור לעשות ועל מנת לשקם את
זכרונו, מגיע רופא העיירה, ומחליט לבסוף להעניק לדורדור כפית
חיזוקית של הדס כמובן במקרה החמור שתיים.
למרות שכל תושבי הממלכה, יודעים מהי התרופה המיוחלת לאותו
הדורדור, תמיד קוראם לרופא כי רק הרופא יודע מהו המינון הנכון
המינון לא נכון של חיזוקית יכול לגרום לתופעות לוואי חזקות, כך
אומרים.
הפעם היה מזל ולאחר כ10- ניסיונות קצרים הצליח דורדור ללחוץ על
ההדק, הכדור הנפלט מן הקנה והמתחרים יצאו לדרכם. לא הורשה
למתחרים השימוש בכלי הרכב, אם הם החלו לרוץ.
הם רצו ורצו, ככל שיכלו עד שהגיעו לתחרות הראשונה. ג'די שהיה
אדם החכם ביותר בכל הממלכה (לפחות כך סברו), חכיה להם עם חידתו
הראשונה. היה זו החידה הקשה ביותר ששמעתי מעודי, וניסיתי לפתור
אותה אך ללא כל הצלחה. השאלה הייתה פשוטה אך התשובה קשה. אתם
בוודאי רוצים לשמוע מהי החידה, אולי אף להתיימר ולנסות לפתורה
אך ברצוני להזהירכם שאתם עלולים להתאכזב מעצמכם, החכמים שבאדם
ניסו לפתורה ונכשלו, החכמים שבגנואים. השאלה שנראית פשוטה
למדיי, והתשובה שנראית ברורה מאליו, כל אלה הכשילו את הטובים
בגנואים, ותכשיל אף אתכם. אין ספר שבעולם, אין כל מקור שיכול
ענות על שאלה זו, מקור העזר היחיד הוא מוחך, כמה מאומן ומשופשף
הוא. כל שתרבה חכמתך, כן ירבו סיכוייך לענות על השאלה.
אתם בוודאי במתח, מהי השאלה, לא אמתח אתכן יותר (למרות שאני
חייב להודות שאני נהנה מכך), השאלה אותם שאל ג'די הייתה, ואני
סבור שאף הוא ניסחה כך: "מהי השאלה, אשר כל אדם שתשאל אותה,
ואין זה משנה כלל וכלל מיהו אותו אדם, אף אדם ללא כל יוצא מן
הכלל אינו יוכל להשיב עליה, נכונה?"
המתחרים, התקשו לענות על השאלה. לכל אחד מהם הייתה כמות ידע,
שניכרת בכמותה, כמות ידע עצומה. הם ידעו כל משפט שנכתב בכל
ספר, כל עובדה שאי פעם נכתבה, ואת כל היוצאים מן הכלל אך את
התשובה לשאלה זו אין ידעו.
הן האדאוס והן הג'ביר העלו הצעות רבות, אך דבר לא היה נכון. הם
הציעו גילוי עתידות. שאלות רבות על אלוהי הגנואים הועלו. אך אף
אחת מהתשובות לא הייתה נכונה. התשובות היו רחוקות מרחק רב מן
האמת, מרחק גדול כל כך שרק התעצם בחלף הזמן. עם כל תשובה
ותשובה הם התרחקו עוד ועוד מן האמת, כי שאלה זו, תשובתה מצויה
בראשם של אלו, שאין בידם ידע רב. שאינם מתיימרים לדעת הכל,
שחושבים באופן הפשוט ביותר. כי התשובה לשאלה זו, היא פשוטה.
וברגע ששומעים אותה מרגישים כשוטים. הכיצד, לא הצליחו לפתור
חידה קלה שכזאת. כיוון ששני המתחרים הן הג'ביר והן האדרוס לא
הצליחו להגיע אל התשובה המיוחלת, הוחלט להמשיך במסלול, עד סופו
ולוותר על החלק של הג'די שהיה קשה ביותר לשני המשתתפים.
אתם בוודאי רוצים את התשובה לשאלה. התשובה ברורה מאליה, כי היא
נמצאת בגוף השאלה. השאלה שהוצגה לפני המתחרים, היא השאלה שאף
אדם לעולם לא יכול לענות עליה. אין אדם שמתיימר לדעת את ידע כל
אנשי העולם, אין גנואה שמתיימר לדעת את ידע על ממלכת הגנואים,
ואף האדם החזק ביותר (כי ידע זה כוח), אף הוא אין בכוחו לדעת
לענות על השאלה.
עלבון המשתתפים לאחר ששמעו את התשובה היה עצום, לעולם לא חשו
פגיעה שכזאת בכבודם. רגילים היו לדעת את התשובה לכל שאלה,
לגלות את רזי העולם, להיות מצוידים במוחם ולהשתמש בו כנשק החם
ביותר. טעונים היו במטען מוחי עצום, אך כעת חשו עצמם כלמכים
הגדולים ביותר.
נחזור רגע לטיטאנה. האם חשבתם עם מי טיאנה מעונינת להתחתן, בעד
מי היא מבין שני המשתתפים, במי נפשה חשקה להתעורר לצדו כל בוקר
ולישון לצדו בכל לילה. להיות אם לילדיו ולספק את צרכיו.
האמת היא שטיטאנה, לא רצתה להתחתן עם אף אחד מהלוחמים. לא רצתה
להתחתן כלל וכלל. טוב היה לה כך, רווקה, שכל דבר שחשקה בו נעשה
עבורה, שיכלה לקרוץ לכל בן בממלכה ומיד לשבות את ליבו. לא רצתה
שקסמה יפסק והחליטה היא, שכאשר תיגמר התחרות היא תברח, כי לא
תוכל לחיות חיי עבדות לבעלה, מה עוד שלא אהבה אף אחד מן
הלוחמים. מעולם לא הייתה מאוהבת. כולם התייחסו אליה באותה
הדרך, באותה הצורה. היא דחתה את כל הבנים מעליה. כל הבנות
בממלכה, היו רעות אליה. הן כעסו שגזלה מהן את כל הגנואים
ושגנואה שראה אותה לא יוכל לעולם לאהוב גנואה אחרת. לאחר שראה
את שלמות היופי, לא יוכל להסתפק בפחות. בנות הממלכה ידעו זאת
וחשו קנאה עזה כלפי טיטאנה. הן סלדו ממנה, שנאו אותה, לעולם לא
חייכו אליה, התייחסו אליה כאל מצורעת. טיטאנה הרגישה משיכה
גדולה יותר לבנות הממלכה, בעיקר לדוניה שהייתה אויבתה הראשית.
אין זה כל כך נכון שטיטאנה מעולם לא הייתה מאוהבת, מעולם לא
הייתה מאוהבת בגנואה ממין זכר, אך הייתה מאוהבת מעל לכל הראש
בדוניה, גנואה נקבה. נשואי נקבות בממלכת הגנאים היו עוד פחת
מקובלים מאשר הם בכדור הארץ, נאסר בכל תוקף ליצור קשר רומנטי
עם בני אותו המין, ולכן טיטאנה הדחיקה את רגשותיה כלפי דוניה,
למרות שבמוחה דמיינה אותן אוהבות, מחובקות, מזדקנות ביחד. לא
רצתה היא ילדים. אהבתה של דוניה תספיק לה. כך חשה תמיד.
דוניה הייתה האויבת הגדולה ביותר של טיטאנה. היא גרמה לכל בנות
הממלכה לשנוא את טיטאנה.
היא שכנעה את בנות הממלכה שבגללה, אין בני הממלכה מביטים
בגנואות עוד. היא חפצה להרחיק ככל הניתן את בנות הממלכה
מטיטאנה. הסיבה לכך הייתה ,שבסתר ליבה גם דוניה הייתה מאוהבת
בטיטאנה. יופייה העצום של טיטאנה שיכר את דוניה. היא חלמה על
לילות כסופים של ירח מלא, לילות אהבה ביניהן. היא רצתה להרחיק
כל מי שיכלה מטיטאנה וכך עשתה. את לב בני הגנואים כבר שבתה
טיטאנה, ודוניה ידעה זאת, ולכן לא נתנה לטיטאנה להגיע ללב
הבנות.
האהבה ההדדית של השתיים, לא באה לידי ביטוי לעולם. הן חשו בושה
רבה, ולעולם לא פצו את פיהן על הרגשות אותם חשו. ולהפך, כל פעם
שראו האחת את השנייה סובבו את הפנים במין בוז, ולעיתים אף
הטיחו דברים קשים האחת בפני השנייה, אך לא רצו שהרגע ייגמר, אף
אחת מהן לא רצתה להינתק ממקומה, ורק רצתה להביט עוד ועד בפני
יריבתה-אהובתה.
לטיטאנה, כבר היה כל מתוכנן. היא תכננה לברוח. אך דבר אחד חובה
לעשותו לפני הבריחה, היא תהא חייבת להתוודות בפני דוניה על
רגשותיה. במילא תברח לאחר מכן ולא תימצא בכל הממלכה. אין זה
משנה כלל וכלל אם תושם לעלבון. טיטאנה חפצה בכל ליבה שדוניה
תתלווה אליה, וקיוותה בסתר ליבה דדוניה חשה כמוה.
טיטאנה לקחה תרמיל גב בתוכו הנחיה ציידה לדרך, חמקה מן הארמון
ויצאה לדרכה.
כפי שכבר הוזכר, תחנתה הראשונה של טיטאנה הוא בית דוניה ואכן
לשם היו מועדות פניה.
היא הגיעה לבית של דוניה ודפקה קלות בדלת. דוניה פתחה לה את
הדלת, ליבה של טיטאנה פעם בה, ההתרגשות שאחזה בה הייתה עצומה.
במראה דוניה את טיטאנה בפתח ביתה, ליבה נהם. היא חשה פרפרים
המרקדים לה בתוך ביטנה, אך כהרגלה התנהגה באכזריות שאין כמותה
לטיטאנה. "מה מעשייך כאן?" שאלה דוניה את טיטאנה, "הייתי חייבת
לדבר איתך" השיבה טיטאנה מעט חוששת, מעט מבוישת. "עשי זו
במהירות, את מפריעה לי באמצע דוסון קריק", העירה דוניה
בברוטליות. טיטאנה לא ידעה כיצד להתחיל, היא דמיינה רגע זה
אינסוף פעמים בראשה, אך כעת כשהוא סוף סוף הגיע, לא ידעה היא
כיצד לגשת. לאחר שתיקה שנראתה לטיטאנה כנצח (למרות שנמשכה קרוב
לוודאי כ2- דקות), פנתה טיטאנה ברכות לדוניה ואמרה לה "אני
בורחת, אין בי די כוח להיות לעבד של בעלי אשר אותו אינני אוהבת
כלל וכלל, אני אוהבת גנואה אחר, ליתר דיוק אחרת, אותך אני
אוהבת דוניה, ואם את חשה ולו עשירית מתחושותיי, התלווי אליי
למסעי ואהיה המאושרת בגנואים". דוניה הייתה המומה, חלומה הגדול
ביותר התגשם, לא היו מילים דיו לבטא את שמחתה. לבסוף היא
התקרבה לטיטאנה ונשקה לה. נשיקה שכזאת, ראויה לציון בכל
הספרים, היא נמשכה זמן כה רב, אך השמחה במהירות נקטעה. בזמן
הנשיקה שמעה דוניה מן רעש שכזה. היא הסתובבה לאחור וגילה את
רפון, כתב מגזין הרכילות, מצלם אותן. טיטאנה הסמיקה, היא ידעה
שלמחרת היום התמונה תהא בכל העיתונים וכולם ידעו את האמת.
למחרת בבוקר על העמוד הראשון התנוססה תמונה, בתמונה ראו את
דוניה וטיטאנה בנשיקתן. לא היה כל טעם לתחרות עוד, היא הופסקה
מייד. טיטאנה לא הבינה, איך ניתן להפוך דבר מה שנראה בעיניה כה
תמים, לדבר מה מלוכלך וזול. היא רצה לחדרה והסתגרה שם. היא לא
רצתה לראות אף אחד. היא ישבה בחדר ימים על גבי ימים , שעות על
גבי שעות, עד שלבסוף שמעה דפיקה בדלת. "לכו, אינני מעונינת
לראות אף אחד", אמרה טיטאנה, "גם לא אותי?, קולה של דוניה בקע
מעבר למפתן הדלת, "היכנסי", ענתה  טיטאנה. דוניה פנתה אל
טיטאנה ברכות ואמרה לה, "חשבתי בביתי זמן רב ולבסוף החלטתי,
הדבר אותו אני רוצה מכל הוא את התנשאי לי?" טיטאנה חייכ חיוך
גדול, לפתה נשמע צלצול, מן מנגינה, היא נשמעה לי מוכרת, מוכרת
מידי. היה זה צלצול בית הספר, שיעור הזואולוגיה הסתיים לו וכך
גם חלומי.
וכך נשארתי לי תלוי בין החלום למציאות.