ביום הראשון ברא אלוהים
את השמיים וגם את הארץ.
כנראה שיהיה לו קצת זמן חפשי
וגם היה לו דיי הרבה מרץ.

ובגלל שהיה תוהו ובוהו
אז היה זה יום מיוחד
ויהי ערב ויהי בוקר
ונגמר יום מס' אחד.

         

   

ביום השני הפריד האל
בין השמיים לבין הרקיע
וחשב לעצמו, בעודו מסתכל-
האין זה מחזה מרגיע?

ישב, השתזף, וחשב בגאווה-
אני גבר! בראתי שמיים!
ויהי ערב ויהי בוקר
ונגמר יום מס' שתיים.

         

 

וביום השלישי פעמיים כי טוב
ובעודו שורק מנגינה-
חשב לו האל- סיימתי להפריד
ועכשיו אגדל לי גינה.

אז ברא אלוהים צמחייה למכביר
את הדקל וגם את הברוש.
ויהי ערב ויהי בוקר,
ונגמר יום מס' שלוש.

           

וביום הרביעי נזכר כך פתאום
שרוצה הוא סגנים לגדל.
אז לשמש נתן אז השלטון של היום,
ואת הלילה הירח קיבל.

וכדי שלא יהיו מאוכזבים
ולהראות שהוא אל די גזעי,
ברא איזה מליון כוכבים
ואז נגמר גם יום רביעי.

         

ובבוקר הבא היה לו שקט
אז הוא החליט לעשות קצת חיים.
החליט ליבא מין חיה מטיבט-
יק, וגם ברא אפרוחים.

וברא ציפורים ודגים,
וגם נחש, יצור חרישי.
ונגמר היום, והגיע הערב,
ערב יום חמישי.

           

וביום השישי אלוהים השתגע
וברא את האדם לטובה.
וממנו לקח אז איזו צלע,
וממנה ברא את חווה.

והם היו צמד חמד,
ובמערומיו איש אינו התבייש.
ויהי בוקר והגיע הערב,
ונגמר יום מס' שש.

         

וביום השביעי שבת אלוהים
מכל מלאכה אשר עשה.
אבל בתור אל, לא ממש החכים
כשלא שם עין על האיש והאישה.

ותוך עשר דקות
כל גן העדן, הפך להיות לחורבה.
ושחושבים בעצם, אין מה לעשות,
וזו סיבה שמשיח לא בא.

ואחרי שנים, בין עכשיו לבין קדם
עולות בי הרבה מחשבות.
ונראה כי הפך להיות גן העדן,
לגיהינום עליי אדמות.