אני מתגעגע לכל אשר השארת אחרייך
לריח השמפו בשערך,
לכל תלתל משערות ידייך
לשפע ציפורנייך...
יש בי משהו מוזר, אולי מעט ניירוטי
פיתוח קבעון לחפצים מסויימים.
זכרון סלקטיבי:
רק הטוב מכל מה שאמרת,
את מגע שפתך על צווארי
עד אבדן נשימה...
שמש, לא היה בי חשק מעולם
לצאת אלייך למען גיל ואושר
עכשיו אני יודע איך הופכים מאושרים בן רגע:
אין צורך בהרבה מאמץ, התעלמות
פשוטה ביותר תפתור את העניין.
הדחקה מאושרת, אפופת עשן חסרת מעצורים
רק שאין דרך חזרה.