אני יושבת ומחייכת
בזמן שאנשים מוציאים ממני
את סודותיי הגדולים
מחטטים ומפשפשים בניבכי נשמתי.
הרגעים האמיתיים שלי
מתועדים במילים שיאבדו משמעותן
ברגע שיפרידו ביניהם.
איזו מן אמת זו
שעלולה להישבר כל רגע?

ולמרות זאת אני נהנית
לשמוע כל התייחסות
כל שבריר תשומת לב
כל התעמקות בפרפרים
שחיים אצלי בבטן ויוצרים אותי.
כל פרפר הוא מילה
הוא רסיס הוא שביב מחשבה
ויד ענקית חופרת בי,
מוציאה ממני את הפרפרים
וטוב לי
ונעים
כי סוף סוף אני יכולה לראותם
עפים.









השיר הופיע בדף יוצר אחר שלי ("אני גליה"), אך רציתי שיופיע
בדף זה.