והנה הזדקנו ועורותינו כבר לא מתוחים
( כאילו שאי פעם היו, הרי תמיד היינו רופסים )
האם נשמח למצוא במיטתינו גוף צעיר חדש ורענן
או שמא נתענין כרגיל בבני גילנו
הרי נמשיך להיות מאוהבים באהבתינו הראשונה
שהזקינה
אז האם נשתה את שיקוי הנעורים
ואת משקה הקסם הנלווה איליו שיגרום לגופינו להיות במיטבו
כמו שלא היה אף פעם
רזה שרירי בריא מלא מרץ. וחיוניות.
בינתיים אנחנו עדיין צעירים
איננו מבינים במלואו את משמעות מימד הגיל
אז מה?
צריך להנות ולהספיק הרבה לפני שנמות או לפחות נהיה חשובים?
או שלא
כלומר אם עד היום לא קרה לנו כלום, למה שנפחד?
גוף מלא מין
זאת השאיפה זה החלום.
אני אוהב אותך
אני אוהבת אותך
הו בייבי
הלוואי שנשתוקק כך לעולם
לצערינו, אפילו את זה אנחנו כותבים.

מוקדש לחברי המשוררים הסופרים וסתם ההופכים במחשבות
כלומר: כולם!