אימרת שקטים
אולם נרגע
בעיר אחרת
הילדה נהרגה
שרה שרה אין תמותה
אך מן המוות היא עלתה
ושיר הפאנטום למה לה
אור גבוה על הייתה
שם למטה
ראו אותה
יש סיבה לאגדה
רוח רוח אבודה
על העץ גידלו ילדה
שחיפשה את יעודה
ומצאה אותו בקיר
של עץ של אותה העיר
ושירה להם יפה לה
לא אומרת מה נראה לה
כי אין ניצוץ של תחזוקה
זו בלבד קוץ מועקה
והשמש המזוייפת
אין היא מאירה בכלל
הילדה יפה עייפת
והקול שלה נשלל
ולמטה הפאנטום
מילל כמו רוצח
מטלטל את הגרדום
על קירות הוא מנצח
והאש שלו עולה
על גבעות גבהים של פרא
החום האש גדול גדולה
ואולי אם רק חזק יותר הקיר של האולם
ואין שום חשק לעולם
לעזוב את המקום
לפחות לא כמו היום
כי הילדה היא שרה שרה
והמקום כולו שלה
אך פתאום מצב שם חרא
כך החלה בהלה
הקירות לרעוד רעדו
האשים עצים יקדו
והמים מלמטה
שטפו מעלה אטה אטה
אוי ברגע האיום
שהתרחש אותו היום
כשהקרש נשברה
ילדה צורפת למדורה
והקהל מחא כפיים
מחא בכה על הקיריים
וכשקירות התמוטטו שם
וניתז קיר קיר עוד עוד דם
התקרה התמוטטה
רוח שיר כבר לא הייתה
שם רקדו עצי הקבר
בגללו של פאנטום שבר
שרצה קצת תשומת לב
שרצה עוד קצת אוהב
אך ילדה קטנה צמות לה
שיר שירים הייתה עושה
כמו שבר שהיה שם על תקרה הנמסה
אך היום כבר לא תראו שם
ילדות קורעות גרון
כי כעת נצוב ציבו לם
מצווה של זיכרון
אך רק פאנטום אדון שבר
נותר לבדו בעיר
בונה הוא גם לכם הקבר
ויום אחד אתכם יבעיר