עדינה-וי ויינברג / אני נושאת עמי |
זכר היותו ,היותי ספונה בחיקו,
את כל הזיכרונות,
כשרקמנו, טווינו חלומות,
את כל ההבטחות,
שבועתנו כאן בית לבנות.
אני נושאת עמי
את זכר מבטו, זכר היותו
ערגתי להיות תמיד איתו,
ואת סיומה הטראגי של דרכו.
ומאז, נושאת אני
את הגיבנת שצימחתי על גבי
ואין זה סיפור או אגדה.
כי מהדרך בה הלכנו יחד,
נותרתי לבד... אבודה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|